מאגר סיפורי מורשת

שמי צבי אורן, נולדתי בירושלים בשנת 1953.

נולדתי וגדלתי בירושלים, בשכונה שנקראת "המושבה הגרמנית". השכונה נמצאת לא רחוק מהעיר העתיקה, ומהשכונות שגבלו בעיר העתיקה.

בחגים החשובים, ראש השנה, פסח ושבועות, אבי היה הולך איתי להתפלל בבית כנסת שנמצא על הר ציון, אשר היה האזור הקרוב ביותר לחומת העיר העתיקה, ולכותל המערבי בירושלים המערבית. על הר ציון, נמצא גם היום מקום אשר נקרא "קבר דוד", שכנראה היה קבר של מכובד מוסלמי, משום שמעליו נמצא מינרט- צריח של מסגד. כשמתפללים היו רוצים להסתכל לכיוון העיר העתיקה, ולכיוון הכותל המערבי, הם היו עולים למרפסת המינרט, ומסתכלים מזרחה. הם היו צופים בפינה של חומת העיר העתיקה, החומה אשר מגיעה עד שער ציון. למעלה על החומה הייתה עמדה של הלגיון הירדני (הצבא הירדני), ואני זוכר שכאשר היינו עולים להר ציון בחגים, החיילים הירדנים היו מקללים את עוברי האורח, ומלגלגים עליהם.

ביוני 1967, כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, היה בישראל גיוס המוני של חיילי מילואים. התקופה נקראה "תקופת ההמתנה", ובתחומים שונים של המשק והחברה בישראל ,היה מחסור בכוח אדם. לכן ביקשו מבני נוער להתנדב ולעזור בכל מיני עבודות, החל במילוי שקי חול, להגנה על בתי מגורים מצלפים ירדניים, ועד לחלוקת דואר, משום שחלק גדול מהדוורים היו במילואים.

הייתי אז בכיתה ח', נער בן ארבע עשרה, ואני זוכר שחבריי ואני התנדבנו לחלק דואר בירושלים, אני לא זוכר הרבה מאזורי החלוקה, אבל נדמה לי שעד היום, בארגז התצלומים והמסמכים הישנים יש לי מכתב תודה. אחד ממכתבים רבים, ששלח שר הדואר של אז, ישראל ישעיהו, למתנדבים.

ב 5 ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, הירדנים החלו להפציץ ולהפגיז עם תותחים, את כל השכונות בירושלים, בלי להתחשב בעובדה שהם פוגעים באוכלוסייה אזרחית. אני זוכר שבחצר בית ספרנו נפל פגז שלא התפוצץ. אני חושב שבאותו יום בצהריים, פינו לאט לאט את כל התלמידים מבית הספר.

גרתי בבית ערבי ,מול בית הספר, בקומת גג. בבית הזה לא היה מקלט מסודר, היה בו רק מרתף לאחסון,  שאי אפשר היה לעמוד בו זקוף אלא רק להתכנס בכפיפה, ובמרתף הזה ישבו כל השכנים והדיירים בזמן המלחמה.

אני לא זוכר הרבה מהמלחמה, אבל אני חושב שכשרצו להתקלח ולשתות, עלו לדירות וקיוו שלא ייפול פגז. במרתף ההוא ישבנו עד שנגמרה המלחמה. אני מתאר לעצמי ששבוע בערך לאחר מכן חזרנו ללימודים.

ירושלים המזרחית נכבשה ושוחררה, הכותל המערבי היה בידינו, אך אזרחים לא יכלו להיכנס לעיר העתיקה, עד לחג השבועות תשכ"ז. הוחלט כנראה שבחג השבועות יפתחו את העיר העתיקה למבקרים. לשם תנועה בכיוון אחד של מבקרים, היה צורך בהריסת קיר מגן, שנבנה ב 1948-1949 בפינה של חומת העיר העתיקה, קרוב למנזר "נוטר דאם", ובנייני עיריית ירושלים של היום.

בבוקרו של חג השבועות הלכנו לעיר העתיקה ולכותל. עלינו דרך הכביש המקיף את הר ציון, ואני זוכר שכשעלינו, הסתכלתי למטה ולצדדים וראיתי נחש אינסופי כמעט של אזרחים שרצו לבקר בעיר העתיקה.

המוני המבקרים נכנסו לעיר העתיקה דרך שער ציון, והרובע הארמני, והגיע לכותל שהרחבה לידו הייתה הרבה יותר קטנה מאשר היום. הדרך  עלתה והמשיכה דרך הרובע המוסלמי והנוצרי, יצאה משער יפו, וחזרה לעיר החדשה, דרך הריסות חומת המגן אשר לא פונו במלואן.

הזווית האישית

מתן קוטוק וצבי אורן השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, שנערכה בבית ספר מרחבים, בכפר יהושע. בהובלת המורה אושרת תבור בתשפ"א – 2022