זיכרונות ממלחמת ששת הימים 1967
זיכרונותיה של שושי בכור מתקופת המלחמה
בשנת 1967, באוקטובר, כאשר פרצה המלחמה, הייתי בת 17, תלמידת כתה י"א בביה"ס התיכון בבית ברל .
לפתע נשמעה אזעקה מבהילה בכל רחבי הארץ, רצנו יחד עם מורינו והתחבאנו בין העמודים שהיו מתחת לכיתות שלנו. ישבנו בדומיה יחד עם מורינו כשבידי אחד המורים היה טרנזיסטור, שמתוכו דלינו מידע על המתרחש סביבנו. לפתע הקריין שברדיו החל לקרוא בכל מיני סיסמאות של הצבא, וכל מורה ששמע את סיסמתו זינק כמו אריה מן המסתור ורץ להתגייס למלחמה כפי שנצטווה. זה היה מפחיד מאוד!
נשארנו שם עד שהחליטו לפנות אותנו הביתה. הגיעו לרחבת בית הספר הרבה מאוד אוטובוסים. נכנסנו אליהם במהירות, בזהירות והם פינו אותנו הביתה לעיר כפר סבא שבמרחק של כ- 15 דקות מבית ברל.
למזלנו הרב, כ- 15 דקות אחרי שיצאנו מבית הספר נפלה פצצה במקום בו היו האוטובוסים שאספו אותנו הביתה וניצלנו בנס! הגענו הביתה וכל הסביבה רחשה ודיברה סביב המלחמה. אנשים רבים הלכו ברחובות עם טרנזיסטורים צמוד לאוזן כדי להתעדכן כל הזמן. הייתה לנו שכנה אחת בלבד שהייתה לה טלוויזיה ומדי פעם היינו יושבים אצלה ועוקבים אחרי ההתרחשויות במלחמה.
לפתע קרע את שמי עירנו – כפר סבא, מטוס קרב וחשבנו שהוא משלנו. כולנו יצאנו ונופפנו לו בידינו לשלום בהתלהבות רבה. אחרי מספר שעות נודע לנו שזה היה מטוס אויב שחדר אלינו ממדינות ערב והיינו המומים. [מזל שלא פגע בנו!!!].
מטוס קרב במלחמת ששת הימים
זיכרון נוסף שלי הוא כיבוש הכותל המערבי בירושלים הבירה מידי הירדנים. כולנו שמענו את השידור ממקלטי
הרדיו ומטרנזיסטורים. שמענו את הרב הראשי לצה"ל, הרב גורן, קורא בקול קורע לב: "הר הבית בידינו!!"
ותקע בשופר בקול גדול וכל החיילים נאחזו באבני הכותל ובכו.
בכל פעם שאני שומעת זאת, אני מתרגשת מחדש ובוכה בהיזכרי ברגע ההיסטורי הזה,
שכל העם חווה במלחמה זו.
מילון
סדין אדוםמילת קוד ששודרה ברדיו לפתיחת מבצע ההתקפה בששת הימים
ציטוטים
”הזורעים בדמעה ברינה יקצרו - מי שמשקיע בשלב ההתחלתי ישיג תוצאות בעתיד“