מאגר סיפורי מורשת

אלישבע מליקר נולדה בתאריך 10.10.1946 בעיר קולקטה שבהודו. היא חיה עם אביה, בנימין, אחיה רחמים, דודתה אליזה ודודה יודה. אמה של אלישבע נפטרה כשהיא הייתה רק בת שנתיים. מיד לאחר פטירתה, אביה של אלישבע שלח אותה לדודתה שגרה גם היא בקולקטה. אלישבע גדלה עם שבעת הילדים של הדודה שלה, שם התגוררו בוילה גדולה. היא למדה בבית ספר גדול בהודו, שם למדו הודית, היסטוריה, גיאוגרפיה. היא אהבה לשחק במשחקים כמו קלאס, גומי וחמש אבנים. בני הדודים שלה היו כמו אחים בשבילה, היא מאוד אהבה אותם  והרגישה שיכולה לספר להם הכל. כמעט כל האחים היו באותו גיל, כך שהיתה לה ילדות כיפית וטובה.

חוויותיה ילדות

אלישבע ובני דודתה רצו לקחת פרחי שושנים מגינה ציבורית, בשביל להביא לדודתה. כאשר אלישבע ניגשה לקחת את הפרחים היא בטעות הפילה כוורת דבורים ודבורים רבות עקצו אותה. מיד התקשרו לרופא, שהיה צריך לעשות לה 12 זריקות. בנוסף, היא נשארה חודש בבית בגלל עקיצות הדבורים.

פעם אחת אלישבע יחד עם בעלה יצאו לטיול. הם הגיעו לכפר של ערבים וכשהם נכנסו לכפר, הנהג שהיה ערבי אמר לבעלה של אלישבע שאין דלק. בעלה יצא מהרכב ורק אלישבע נשארה באוטו. הנהג אמר שהוא הולך ל"דומם מנוע" אך בעלה ידע שהנהג מתכוון לחטוף את אלישבע ולכן אמר לה לברוח, אלישבע בסוף הצליחה לברוח וניצלה.

העלייה לארץ

אלישבע עלתה לארץ בשנת 1960 כשהייתה בת 14. היא עלתה לארץ בפסח עם אבא שלה ואחיה במטוס עמוס ומלא באנשים דרך טהרן. הם גרו בקרית שמונה בדירה קטנה. רוב הבנות שבאו משם הלכו למוסד "הודיות" בקרית שמונה. כשהגיעו לארץ היה להם קשה, גם בגלל שלא הייתה לה אימא וגם בגלל השפה. אבא שלה עבד בקק"ל ואח שלה עבד בנוער העובד והלומד שם עבד ארבע שעות ולמד ארבע שעות. בארץ הכירה אלישבע חברות: אסתר, רחל, מזל ועד היום היא שומרת איתן על קשר וגם עם בני דודתה שנשארו בחיים.

היכרות, נישואים ובניית המשפחה

אלישבע ובעלה נפגשו לראשונה באוטובוס בזמן שירותו הצבאי. היא היתה חוזרת ממוסד "הודיות" באוטובוס, וגם בעלה חזר מהצבא ואז הם דיברו. הוא שאל אותה מהיכן באה ואיפה היא גרה והיא ענתה: "בקריית שמונה", הוא סיפר לה שהוא גם מתגורר בקרית שמונה וכך התחילה ההכרות ביניהם.

בשנת 1964 התחתנה אלישבע עם בעלה בקרית שמונה ובעקבות עבודה שבעלה קיבל בנמל אילת, עברו להתגורר באילת. היו להם שם גם קרובי משפחה, אך כעבור חמש שנים התגרשו ומיד לאחר מכן בעלה נפטר ממחלה. באילת עבדה בתור אם בית, בבית ספר גולדווטר, אחר כך עברה לנהל את מחלקת האחזקה בעירייה, היא עבדה שם 43 שנה.

אלישבע לא שירתה בצבא, למרות שהיתה מאוד רוצה לשרת בצבא. התחביב שהכי אהבה בתקופת הבגרות לעסוק בו הוא ציור בצבעי שמן על בד. בעיקר ציירה דברים דוממים, שלא זזים. כיום היא אוהבת לארגן פעילויות ואירועים לעמותה שלה, זה התחביב העיקרי שלה אשר תופס חלק ניכר ונכבד בחייה.

אלישבע מספרת: "יצאתי לגמלאות בשנים האחרונות ואני מנצלת כל דקה מהחיים שלי בשביל לטייל בעולם. אני טסה להרבה מקומות יפים בעולם ונהנית גם כשאני חוזרת לארץ. יש לי הרבה נכדים מקסימים שדואגים לי, אני גם מדי פעם נוסעת אליהם בעצמי. אני גרה באילת וזה קשה לא לראות את חלק מהילדים שלי, אז מתי שאני באה למרכז אני מבקרת את כולם."

כיום אלישבע מתגוררת באילת, מאוד אוהבת את העיר אילת ואת העמותה של החברה ההודית – סיטאר, אותה היא עוזרת לנהל. הם עושים דרך העמותה מסיבות רבות, חוגגים חגים יחדיו ומעבירים את הזמן. אלישבע מארגנת טיולים של העמותה בארץ ובעולם. אלישבע מקפידה לשאול את המשפחה אם הם רוצים להצטרף לטיולים כי הם ממש יפים ומיוחדים היציאה לטיולים והבילוי עם המשפחה שומר עליה מפני השעמום. חשוב לה שלא יהיה לה משעמם בחיים.

אלישבע מספרת "אני כבר סבתא רבתא ולנין שלי החמוד קוראים ינאי, יש לי ילדים מקסימים שתמיד שואלים מה שלומי, דואגים לי גם מרחוק, ומארחים אותי כשאני מגיעה אליהם. בשבילי זה מאוד חשוב שהנכדים שלי ילמדו על העבר שלי וילמדו את הבישולים שלי ועל המסורת שלי." יש לאלישבע ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות: עופרה, דני ,דוריס ודורון. לעופרה יש ילד אחד, לדני יש שלושה  ילדים, לדוריס יש ילד אחד ולדורון (אביה של לירון) יש שלושה  ילדים. בנוסף, כאמור, יש לאלישבע נין אחד.

הזוית האישית

סבתא אלישבע: אמאוד שמחתי לשמוע שלירוני נכדתי מתעניינת בעברי ולומדת ממנו. זה לדעתי חשוב מאוד לדעת את הדברים האלה, כי אנחנו סבא וסבתא, לא נישאר פה כל הזמן, אז עכשיו זה הזמן הנכון ללמוד.

לירון הנכדה המתעדת: מאוד התעניינתי בעברה של סבתא ולמדתי רבות על חייה. בזכות התכנית הזאת למדתי עליה יותר.