מאגר סיפורי מורשת

סבא ארנון נולד בשנת 1938 בעיר בצרה בעיראק. סבא עלה לארץ בשנת 1948.

סבא סיפר לי שהזיכרון הראשון שלו מעיר הולדתו הוא משנת 1941. הערבים הושפעו מהתעמולה הנאצית באירופה, התנפלו על היהודים ורצחו עשרות יהודים. סבא סיפר לי שהוא זוכר שבאירוע הזה הוא שכב על הגג והסתכל מה נעשה ברחוב. לאירועים אלה קראו "פרהוד". סבא ארנון מספר שאמא שלו, נדיה, שיתפה אותו שכאשר אירע הפרהוד הגיע השייח הגדול הערבי והגן על ביתם מפני הפורעים. השייח היה חבר טוב של המשפחה והיו ביניהם יחסים טובים.

סבא מספר:

בגיל שש בעירק התחלתי ללמוד תורה אצל רבי. ביקשתי מאבי שלא יכניס אותי אך אבא החליט שעלי ללמוד תורה וככה היה. למדתי שם כשנה ולאורך התקופה הרגשתי כי אני לא רוצה ללמוד ובסוף השנה אבי הסכים שאפסיק ללמוד תורה.

יום אחד בשנת 1947 הגיע יחזקאל אחי הביתה נסער ונרגש, וסיפר כי ניסה לברוח מעירק ולעלות ארצה. יחזקאל היה אז נהג משאית בצבא הבריטי, הוא החליט לקחת משאית ולברוח איתה עד גבול ירדן, שם נתפס והוחזר לעירק. באותה תקופה (1948) הוצא צו גירוש למשפחה שלי, מאחר שהשלטונות העירקים לא רצו להאריך את השהות של המשפחה בעירק.

יחזקאל, אחי הבכור, היה פעיל בתנועת ההגנה. הוא היה בן 18 בערך, בחור חזק ושרירי. באותה תקופה בנה יחזקאל בביתנו סליק מחבוא גדול לנשק. המחבוא נבנה בתחתית הרצפה של אחד החדרים ושם החביא את הנשק לצורך הגנה במקרה שהיהודים יותקפו בצורה רצינית. הנשק שהוחבא היה לא חוקי והמזל הגדול שלא נתפסנו. אילו היו מגלים זאת היינו מקבלים גזר דין מוות!

העלייה לישראל

לאורך כל התקופה יחזקאל, אחי הגדול, היה בתנועה הציונית בעירק והיה לו רצון עז לעלות לארץ וגם ניסה כמה פעמים. הוחלט במשפחה ששני האחים הבוגרים יעלו לארץ. הכרחתי את אבי להצטרף גם. הייתי רק בן עשר. נסענו לטהרן, שהיא עיר הבירה של פרס, ושם החזיקו אותנו בבית קברות "בהשטייה" כשלושה חודשים. ואז הוצגנו בפני שלטונות פרס כפליטים מעירק. כדי לשכנע אותם, צירפנו אלינו שתי בנות כדי שניראה כמשפחה גדולה, וכך הם הסכימו והחזיקו אותנו שם כשוהים חוקיים.

באותה העת בארץ ישראל הייתה מלחמת השחרור, לכן החזיקו אותנו בפרס עד גמר המלחמה. נשארנו שם כחצי שנה. בתאריך 22.6.1948 עלינו למטוס שטס דרך טורקיה והגיע לארץ ישראל. באותו יום נחתנו בשדה התעופה בלוד והועברנו לבאר יעקוב, למחנה שאחר כך נהפך למחנה עולים. לאחר ארבעה ימים התעוררתי בבוקר ומצאתי את עצמי לבד באוהל. האחים שלי הועברו לקיבוצים: יחזקאל הועבר לקיבוץ אפיקים ועודד לקיבוץ שדות ים. הם הועברו ע"י אנשי הסוכנות היהודית, שהבטיחו להם שאותי ייקחו יותר מאוחר.

הייתי בן 11 בערך במחנה באוהל לבד במשך שלושה חודשים. ברגע שגיליתי שאני לבד מיד הסתדרתי בכוחות עצמי, לא בכיתי, פשוט ניסיתי להסתדר. במחנה היו כמה עשרות בחורים צעירים. במחנה היה חדר אוכל שבו אכלנו 3 פעמים ביום ויתר הזמן בילינו בפרדסים שהיו באזור. לאחר שלושה חודשים הלכתי למשרד של הסוכנות ושאלתי מה איתי? בעצם זוהי הפעם הראשונה שהם גילו שאני לבד. ואז העבירו אותי למוסד ילדים. במוסד הצליח אחד האחים לאתר אותי ובא לבקר אותי. 

המעבר לקיבוץ

ברגע שאחי הגיע, אמרתי לו שאני לא נשאר יותר במוסד הילדים ושאבוא איתו לאיפה שהוא נמצא. אחי לקח אותי לקיבוץ שדות ים וביקש ממנהל בית הספר שבקיבוץ שיקלוט אותי במסגרת בית הספר. מנהל בית הספר, אריה כסל ז"ל, שוחח אתי ואמר לי שעלי לחזור למוסד אונים ובינתיים הוא יסדיר עמם את עליית הנוער ואת העברתי לקיבוץ. חזרתי למוסד אונים והמתנתי לקיום הבטחתו של אריה כסל, ואומנם שבועיים לאחר מכן הופיע אריה כסל ז"ל במוסד ולקח אותי יחד איתו לקיבוץ.

בגיל 11 התחלתי את חיי בקיבוץ. הגעתי בתקופת החורף, היה מאוד קר והגעתי לבוש מכנסים קצרים וחולצה ומעיל. הרגשתי את הקור ושם בקיבוץ החלו לדאוג לי. בקיבוץ צירפו אותי לעוד שישה ילדים מארצות שונות והכינו אותנו לרמת הלימודים של הכיתה המקבילה של ילדי הקיבוץ. חצי שנה לאחר מכן צורפנו לכיתה הבוגרת של בני הקיבוץ.

באותה תקופה הילדים של הקיבוץ גרו בבית ילדים בלינה משותפת של בנים ובנות. היו לנו משחקים משותפים, חדרים משותפים והסכמים משותפים, לדוגמה כשמישהו היה צריך להתלבש הוא היה אומר "זקס" וזה סימן שצריך להסתובב וזאת בשביל לשמור על הפרטיות. בכיתה היו מעט תלמידים. שתי בנות שלמדו איתי היו בנות שנולדו להורים חברי הקיבוץ ויתר הילדים, כשמונה או עשרה, היו ילדי חוץ מעשר ארצות שונות. היה מגוון של ילדים שהגיעו מארצות שונות וזה היה מאוד מיוחד.

החיים בקיבוץ היו מאוד מעניינים ומהנים. הייתי ספורטאי טוב במיוחד בהתעמלות קרקע ובספורט מכשירים. המשפחה המאמצת הייתה משפחת רפופורט, היו להם שלושה ילדים קטנים. נהגתי לספר להם סיפורים לפני השינה. תפקיד המשפחה היה ללוות אותי בחיים בקיבוץ. 

המעבר לעיר גבעתיים

בשנת 1969 התחתן סבא עם סבתא סוניה, סבא מספר כי הוא הכיר את סבתא במקום העבודה. סבא וסבתא גרו כזוג צעיר בדירת החדר שבגבעתיים, בשנת 1970 נולד בנם הבכור של סבא, גיא. סבא וסבתא גרו שם כ-9 חודשים ולאחר הולדת גיא עברו לגור בראשון לציון. בראשון לציון הם בנו לאט את ביתם ושם נולד בנם השני ניר, שהוא אבא שלי. לאחר 6 שנים נולדה בתם הצעירה, רעות.

סבא מספר כי הוא המשיך לעבוד בבית המשפט. בשנת 1990 יצא סבא לפנסיה מוקדמת ופתח משרד למתן שירותי הוצאה לפועל לעורכי-דין.

העשרה

"הפרהוד: "הפרהוד (בערבית: ???????, תרגום מילולי: "ביזה", "שוד"‏ הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות ו' בסיוון-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. בין 300 ל-400 פורעים לא-יהודים נהרגו כחלק מהניסיון לעצור את הפרעות. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000 בני אדם‏[2]. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד. משמעות המילה פרהוד היא הפחדה ברוטלית של נשלטים".

תשע"ה