מאגר סיפורי מורשת

החיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו

שמי שירי חכם, אני משתתפת השנה בתוכנית הקשר הרב דורי במסגרת המעורבות החברתית ובחרתי לתעד את סיפורה של סבתא שלי, בקי אהרוני. סבתא בקי נולדה בתאריך ה – 4.4.1948 בעיר ליקאסי, שבמזרח אפריקה.

בקי היא סבתא שלי, היא בת בכורה להוריה. אמה שהייתה ניצולת שואה ממחנה אושוויץ בפולין, קראה לה על שם אמה, רבקה שנספתה במחנה יחד עם כל משפחתה באושוויץ.

בקי נולדה לרשל וסלבטור לוי, ילידי האי רודוס שביוון. בשנת 1935, אביה, סלבטור לוי היגר לקונגו לטובת הקמת עסקים משפחתיים. משפחתה של רשל, אימא שלה, גורשה לפולין בשנת 1939 – כולם ניספו במחנות, רשל הייתה הניצולה היחידה ממשפחתה.

עם סיום המלחמה בהיותה בת 18, היא קיבלה הזמנה מקרובת משפחה רחוקה לעבור לקונגו לקהילת רודוסיאנים שהתמקמה שם. היא עברה לקונגו ושם הכירה את סלבטור, הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים.

סבתא בקי מספרת:

"החיים בליקאסי היו נוחים, גדלתי בבית גדול מלא במשרתים, ובכל שבת, חג או אירוע משפחתי משמח, התכנסו כל חברי הקהילה היהודית אצלנו בבית, ונהננו ממפגשים חברתיים מהנים. למדתי בבית ספר בלגי בשפה הצרפתית. זו הייתה תקופה נעימה, נהגנו לשחק בהפסקות בכדור, חישוק וחבל. בזכות החשיפה לשפות שונות, התבסס הכישרון הטבעי שלי וכיום אני דוברת שבע שפות: צרפתית, אנגלית, עברית, איטלקית, סווהילית, לאדינו ויוונית.

העלייה לישראל בשנת 1960

בשנת 1960 עם נפילת השלטון הבלגי ופרוץ מלחמת האזרחים בקונגו הקהילה היהודית התפזרה: רוב המשפחות היגרו לבלגיה ודרום אפריקה, אבל הוריי היו ציוניים והחליטו לעלות לארץ ישראל. בתאריך 15.5.1960 הפלגנו מעיר הנמל לוביטו שבאנגולה באונייה "תיאודור הרצל" לחיפה בישראל. ההגעה לנמל חיפה זכורה לי כחוויה חזקה ומרשימה – הגענו לפנות ערב ואורות העיר נצצו ונראו לי כילדה בת 12 כמו שטיח משובץ אבנים יקרות.

בחיפה חיכו לנו קרובי משפחה רחוקים מצד אבי שליוו אותנו לבית שקנו עבורנו בקריית אתא. אני זוכרת איך אנשים התקבצו בשכונה מסביב לבית כדי לראות את המשפחה שהגיעה מאפריקה. הם היו משוכנעים שנהיה שחורי עור. במשך תקופה ארוכה נהגתי לספר לילדים שלמדו איתי בכיתה בישראל שאני למעשה שחורת עור וכל ערב אני לוקחת כדור שהופך אותי ללבנת עור. זה הצחיק אותי אז.

בשנת 1966 התגייסתי לצה"ל לחטיבת הנח"ל, שירתי רחוק מהבית וזה היה קצת קשה להורים שלי. הם שיתפו פעולה למרות הקושי, אבל לאחים שלי הם סירבו להסכים ללכת לקורס טיס למרות שהתקבלו.

הקמתי משפחה יחד עם משה ונולדו לנו שלושה ילדים מקסימים. היה לי חשוב לגדל את כולם בבית ולכן רק אחרי שקצת גדלו התפניתי לפתח את הקריירה שלי: בגלל החוויה שלי כמהגרת רציתי לעבוד במשרד הקליטה בתפקיד רכזת עלייה – עזרתי לעולים חדשים לממש את הזכויות  שלהם ולעבור בקלות רבה יותר את משבר ההגירה. בזמן עבודתי במשרד הגיעו לישראל עולים רבים מחבר העמים ומצרפת. בזכותם למדתי גם קצת רוסית. זו הייתה תקופה נפלאה מלאה בעשייה משמעותית ונתינה עמוקה. עם השנים התקדמתי והתפתחתי והפכתי לרכזת של אמנים עולים מה שהפך את העבודה שלי לעשירה ומרתקת. אהבתי לקום כל יום לעבודה ולעזור לכל מי שאפשר.

לאחר שלושים שנות עבודה יצאתי לגמלאות ומאז אני נהנית לבלות עם הנכדות והנכדים, לטייל בעולם ולהתנדב.

סבתא שלי, אחותי, אחי בן דוד שלי ואני

הזוית האישית

שירי: כשתיעדתי את סיפורה של סבתי זה היה מאוד מרתק לשמוע מה היא עברה בחייה וזה חיבר בינינו יותר. מאוד התרגשתי להסתכל על התמונות. סבתי מאוד התרגשה מהתהליך ולמדנו אחת על השנייה הרבה.