מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מימי אלפרוביץ ויש לי סיפור מיוחד, אבל לפני שאתחיל את הסיפור אני רוצה לספר לכם קצת על סבתא שלי, סבתא רחל טעמא ועל מקום הולדתה.

סבתי רחל אלפרוביץ נולדה בטשקנט בירת אוזבקיסטן בתאריך י' טבת ה'תשי"ח (1958) לאביה ר' משה גולדשמיד ז"ל ולאמה הגב' חיה גולדשמיד תחי'

היא הייתה ילדה שקטה ומאוד חרוצה. מקום מגוריה היה בין גויים עם עוד כמה משפחות יהודיות בודדות. זה אומר בלי חברות, בלי חגים מסודרים, שהיו מלווים בפחד מתמיד של כל בני המשפחה, בלי בית ספר יהודי, בלי אוכל כשר במכולת, ואם כבר מדברים על אוכל כשר אז זה גם היה מסובך להשיג. לדוגמה, כדי להשיג חלב כשר, היה אביה של סבתא עומד בעצמו בעת החליבה ומשגיח על תהליך החליבה אצל אחת המשפחות שבסביבה, שהייתה להם פרה שהניבה חלב. ואז  הוא היה מביא הביתה דלי חלב. ומחלב זה הם היו מכינים גבינות. את הקמח לאפית לחם הם השיגו דרך מדינות אחרות.

בילדותה, סבתא  גרה בבית עם שני חדרי שינה וסלון, הם היו מבשלים  על כירה שדלקה באמצעות גחלים. את הבגדים המלוכלכים הם היו מכבסים בחוץ, בחצר הבית, בדוד גדול עם מים רותחים. את הכתמים החזקים שבבגדים הם שפשפו על ידי מגרדת גדולה.

באותה תקופה, נאסר על היהודים להתפלל וללמוד תורה. אף על פי כן, משפחתה ועוד כמה משפחות בודדות שגרו לידם, מסרו את נפשם על לימוד תורה וקיום מצוות, למרות, שהם ידעו שאם השלטון הקומוניסטי יגלה זאת, זה עלול להיות מסוכן מאוד.

כאשר התקיימו אירועים יהודיים, שבהם התקבצו החסידים, כמו לתפילה, או כאשר החסידים ערכו התוועדויות, סבתא שלי ואחותה הבכורה היו יוצאות לשחק מחוץ לבית. הן שימשו כ"בלשיות", כשהן הבחינו במישהו חשוד ולא מוכר מתקרב, הן היו רצות מיד לביתם ומודיעות על תכונה חשודה, מיד הבינו כולם, שיש להפסיק ולהחביא את הכול.

השלטונות אסרו גם לערוך ברית מילה, אבל כאשר אחיה הקטן נולד הם עשו לו ברית מילה בלי להסתתר יותר מידי. מכיוון, שהגויים שגרו בשכנות איתם, גם הם היו נוהגים לעשות ברית מילה (של גויים) ולכן הם לא חששו מהם שהם ילשינו לשלטונות.

סיפורה של סבתא רחל

כפי שסיפרתי, סבתי רחל נולדה בטשקנט. שם שלטו הקומוניסטים שאסרו לקיים תורה ומצוות. יחד עם זאת, הם חייבו את כול התלמידים גם היהודים ללמוד בשבת. כאשר סבתא הגיעה לגיל שהיה עליה לעלות לכיתה א', ושל אחותה הגדולה לעלות לכיתה ד', החליטו הוריה לרשום אותה לבית ספר אחר, כדי לא לעורר יותר מדי חשד בקשר להיעדרות שלה בשבת. כאשר לא הייתה ברירה ואחותה נאלצה להגיע לבית הספר בשבת, אימא של סבתי חבשה לאחותה הגדולה את היד על מנת שלא תצטרך לחלל את השבת ולכתוב בשבת.

המורה של סבתא שלי הייתה יהודייה, אבל השתייכה למפלגה הקומוניסטית. אביה של סבתי הלך למורה ו"שיחד" אותה עם מתנות או בכסף, כדי שלא תלך להלשין לשלטון, שסבתא שלי לא מגיעה לבית הספר בשבת.

בגיל עשר סבתא שלי ומשפחתה עלו לאחר תלאות רבות לארץ ישראל. בשדה התעופה חסידים רבים קיבלו אותם בריקודים ובשמחה רבה. משם הם פנו הישר לבת ים, שם הם התגוררו אצל אחותו של אביה למשך שבועיים. לאחר מכן, הם נסעו לבני ברק שם התגורר אחיו של אביה, עד שמצאו דירה בכפר חב"ד. לאחר שנה הורה הרבי, שכל מי שעלה לארץ, שיעבור לגור בקריית מלאכי.

וכך היה, משפחתה של סבתי עברה לגור בקריית מלאכי. עברו שנים וסבתי התחתנה עם הרב יקותיאל אלפרוביץ, לאחר החתונה הם עברו לגור בכפר חב"ד ב', וכעבור מספר חודשים הם עברו לגור בערד. שם נולדו להם ב"ה שני בנים, כעבור שנתיים הם החליטו לחזור לגור בקריית מלאכי. עד היום הם גרים שם ונולדו להם ב"ה עוד עשרה ילדים, ונכדים לרוב.

סבתא שלי אומרת לי, שכאשר היא הייתה שם, ברוסיה, היא הרגישה וחוותה, מה זה להיות יהודייה.

הזוית האישית

מימי הנכדה: תודה לך סבתא, שהקדשת מזמנך היקר לחלוק איתי מזיכרונות הילדות שלך, מסיפורך למדתי מהי מסירות נפש לתורה ולמצוות. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מכולם.