מאגר סיפורי מורשת

שמי צביה שי ואני סבתא של ארין.

געגוע לכרמל

נולדתי בעיר חיפה, על הכרמל. ברחוב שהוא ירידה תלולה לחורשה וממנה ירידה לואדי. היו שם המון מקומות מסתור, סלעים ענקיים וצמחייה פראית, כל זה יצר טבע מרהיב, שם בילינו כל הילדות בשעות ארוכות במשחקים ובשיחות נפש. היום כשעשרות שנים עברו מאז, עדיין זכורים לי החוויות בהנאה גדולה כאילו היה זה לא מזמן.

אסון הצוללת אח"י דקר

הילדות והנעורים נעלמו עם השנים, אבל החברות ההדוקה נשארה וקיימת. חבר ילדות כזה הוא מיכה. אותו אני מכירה מביה"ס היסודי. מיכה היה תלמיד מצטיין, בעל אופי נעים וחברותי מאין כמוהו. במשך כל השנים חגגנו את יום העצמאות ול"ג בעומר יחדיו עד שקרה אסון כבד שזעזע את המדינה וכמובן את משפחתו של מיכה, היעלמותה של צוללת חיל הים בשם א"חי דקר. בצוללת זו שירת אחיו של מיכה, יצחק. באותו יום כשהודיעו על היעלמותה של הצוללת, מיכה היה אצלי בבית, ההודעה היכתה אותנו בתדהמה. לצערנו, כל חיילי הצוללת "דקר" לא נמצאו לעולם, רק כמה מהשרידים של הצוללת. אותו רגע קשה ועצוב הידק את הקשר החברי שהיה בין שנינו. מאז ועד היום והחברות נשארה משמעותית וחשובה לשנינו.

זכרון ילדות מבית אבא ואמא – מצעד צה"ל

מצעד צה"ל שהיה האירוע המרכזי של חגיגות יום העצמאות. ההכנות החלו עוד ערב לפני האירוע הגדול, התארגנו עם: שתיה, אוכל קל, כובעים וכריות נוחות לישיבה. בבוקרו של יום העצמאות יצאנו מוקדם מהבית, אלפי אנשים נהרו לכיוון כביש חיפה – תל אביב שנחסם כמובן לתנועת כלי רכב. לאורך הכביש הרחב הוצבו טריבונות ארוכות, ובמרכזן הוצבה במה מרכזית, שעליה ישבו כל מכובדי המדינה כמו: ראש הממשלה, הנשיא ואנשי צבא בכירים. ההתרגשות היתה עצומה כולנו נפנפנו בדגלי המדינה. זו היתה חוויה שהשאירה עלינו רושם רב. לפנינו צעדו כל חילות הצבא, טנקים ותותחים הרעידו את הכביש וגם הוצגו כלי נשק כבדים. גולת הכותרת הייתה המטס האווירי המרשים, שגרם לחוויה עזה לכל קהל הצופים שהריעו בקריאות התפעלות וגאווה, על ההישגים של מדינתנו הצעירה.

הפמוטים של סבא רבא, רבא אברהם שוגורנסקי

סבא רבא רבא, אברהם שוגורנסקי, היה ציוני נלהב. הוא נולד בארגנטינה והיה מבין הראשונים לעלות לארץ, שהיתה עדיין תחת שלטון אנגלי. עם העלייה לארץ בשנת 1920, הוא קיבל מתנת פרידה זוג פמוטים. מדובר בזוג פמוטים אשר עליהם חרוטה האות S, האות הראשונה של השם שוגורנסקי – שם משפחתו. מהצד השני חרוט התאריך 27 ליולי 1920, התאריך בו ניתנו זוג הפמוטים כמתנת פרידה.

בימים ההם ההפלגה מארגנטינה הרחוקה לארץ ישראל ארכה מספר שבועות ובסופו של מסע ארוך עגנה האונייה בנמל חיפה והפמוטים הגיעו לביתו של סב סבי, אברהם שי, ברחוב הלל בחיפה. כ- 60 שנה לאחר מכן עברו הפמוטים לביתו של אוריאל שי, ששינה את שמו משוגורנסקי לשי – הוא אב סבי. סבתי וסבי קבלו את זוג הפמוטים במתנה מאוריאל שי ומאז הפמוטים נמצאים בביתם ובכל ארוחת חג משפחתית. הם מוצבים במרכז השולחן ומפארים את שולחן החג.

 הפמוטים של סבא רבא – עוברים במשפחה מדור לדור

הגדה של פסח

בבית סבתי יש הגדה של פסח מהודרת ויפה וזה סיפורה: ההגדה אויירה על ידי אמן היהודי – בפולין  בשנת 1936. בהגדה 48 דפים עם עיטורים צבועים בצבעי מים וגואש, היא נכתבה ואוירה בידי האמן. בצד מופיע תרגום לאנגלית וביאורים של האמן. היא כרוכה בכריכת קטיפה כחולה עם סמל של גביע בצבע זהב ושמורה בתוך קופסא מקרטון ומצופה בפנים גם בקטיפה כחולה. ההדפסה היא על דפים כפולים משובחים דמויי קלף.

ההגדה נכתבה בימים שבהם השלטון הנאצי בגרמניה החל לעלות, מעניין לראות שבציור של ארבעת הבנים – דמות הרשע מזכירה מאד את מראה הצורר היטלר, עם שפם וכובע בעל אופי אוסטרי. מהדורה מוגבלת של ההגדה יצאה לאור בשנת 1940 ונמכרה בסכום של 500 דולר, באותם ימים זה היה סכום גבוה מאד. העיתון האנגלי הידוע כתב עליה שהיא: "ראויה להימנות בין הספרים היפים ביותר, שיוצרו בידי אדם". ההגדה הוקדשה למלך ג'ורג' השישי, מלך אנגליה והוענק לו אחד מהעותקים הראשונים שלה.

ההגדה שנמצאת היום בבית סבתי וסבי היא מהדורה שיצאה בשנת 1956, לפני 64 שנים והועברה מבית סבא רבא לסבי. בכל סדר פסח היא משמשת את משפחתנו לקריאה בליל הסדר החגיגי.

ההגדה של פסח, שראתה אור בשנת 1936

הזוית האישית

סבתא צביה שי ונכדתה ארין גרינבאום השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אוסישקין ברמת השרון בהובלת המורה תמי חן.