מאגר סיפורי מורשת

ההורים של סבתא דינה עלו לארץ מלוב באנייה ששמה עצמאות בשנת 1949. הסיבה לעלייתם לישראל, הייתה שההורים של סבתי היו ציוניים וחלמו לעלות לארץ ולהגשים את חלומם.

כשהם עלו לארץ, תחילה הם הועברו לגור במעברה בזיכרון יעקב ומשם עברו לכפר יעבץ. הם גרו במבנה בן קומותיים, רק למי שהיה ילד נתנו לו לגור במבנה, כל אלה שלא היו להם ילדים גרו באוהלים. לאחר תקופה בה גרו במעברה, עברו לגור במושב פורת, ושם בשנת 1954 סבתא שלי דינה נולדה. סבתא דינה נולדה בבית ולא בבית יולדות. משפחתה של סבתי התגוררה בבית  קטן עם חדר אחד ומטבח. במטבח הקטן הם בישלו את האוכל על פרימוס, כי לא היו כיריים על גז בזמנו. המושב בו גרו פורת, הוקם בשנת 1950. בחרו לו בשם זה, כשם סמלי לשגשוג ופריחה – כי מילה זו מופיעה בברכת יעקב: ”בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן” (בראשית מ"ט, כ"ב).

 תמונה ממושב פורת

סבתא סיפרה, שבתקופה ההיא לא היו שם פרדסים, הם עסקו בגידול ירקות כמו למשל: גזר, צנון ועגבניות וחצילים ובנוסף היה להם משק חי של כבשים ופרות, שנתנו חלב ומהם הכינו גם גבינות.

סבתא דינה, כבת מושב, עזרה  להוריה גם בעבודות הבית וגם העבודות המשק. היא עשתה דברים מגוונים כגון: דילול שתילים של עגבניות, ניקוש עשבים ועוד.

סבתא דינה מספרת על בית הספר

בית הספר של סבתא דינה היה ביישוב הסמוך אליהם בכפר יעבץ. סבתא מספרת: " הייתה לנו הסעה לבית הספר, היו פעמים שאיחרתי את ההסעה. בפעמים שאיחרתי את ההסעה, הלכתי ברגל לבית הספר דרך השדות, הדרך הייתה מפחידה ומפותלת, אולם היה חשוב לי מאוד להגיע ללימודים. בבית ספר למדנו מקצועות מגוונים: תנ"ך, חשבון, עברית, לשון, גמרא, מלאכה וכלכלת בית. בית ספר היה שייך לחינוך הדתי, כלומר, בנות לבשו רק חצאיות.

הלימודים התחילו בשעה 7:00 בבוקר, שעה ראשונה הייתה מוקדשת לתפילה. למדנו עד השעה 00;16, אכלנו צהריים במתחם בית הספר, לרוב אוכל פרווה. אחרי הארוחה היינו חוזרים לכיתה היינו מכינים שיעורי בית ושיעורי ספרייה".

סבתא דינה מספרת על זיכרונות ילדות מהמשק 

"כילדה אני זוכרת את אמי סמינה ז"ל, כשהייתי מתלווה אליה לעבודה בשדה. אמי הייתה קוצרת את התלתן או את התבן עם חרמש, מעמיסה  הכל על עגלה רתומה לחמור ואז מרוקנת את התבן שקצרה על יד הרפת שלנו במושב. בימי חמישי היא הייתה עושה זאת במחזוריות כמה פעמים, מכיוון שיום שישי היה מוקדש לבישול לכבוד שבת. כאשר הייתה המלטה לא היינו משווקים את החלב, מהחלב הזה היינו מכינים כל מיני גבינות. לכל פרה ברפת שלנו היה מספר ושם כמו למשל הפרה: שחורה, לבנה, שושנה וכדומה.

אבא שלי, דיסי, זיכורנו לברכה, היה מתלווה אל הווטרינר, בדקנו את הפרות במשקים ואף היה מתלווה אלי במחלבה. כאשר הוא היה בא הביתה עם כל הנתונים והכמויות של המשקים במושב, עשינו יחדיו, בני המשפחה את החישובים, כי לא היה מחשבון בזמנו, לכן הוא היה מושיב אותי ואת שלושת האחים שלי לחשב את החישובים המסובכים – אם התוצאה אצל כולנו הייתה זהה, אז עוברים הלאה ואם אחד מאיתנו התבלבל, אז היינו חוזרים שוב על כל הפעולה שנית.

כיום המשק לא פעיל, אך זיכרון הילדות יישארו איתנו לנצח".

הזוית האישית

הנכדה זואי ברנד: בתהליך זה למדתי על הילדות של סבתא דינה וגיליתי שסבתא גדלה במושב פורת.

סבתוש דינה צור: היה לי כיף לשתף את הנכדה שלי וזה החזיר אותי לתקופת הילדות.