מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר מספרת לנכדתה את סיפור חייה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי:

שמי אתי הורביץ -קסטנבאום ואני סבתא של שטערני איזנברג. נולדתי בתל אביב בשנת תש"י (1950) להוריי ובית משפחת גולדברג.

ילדותי

בזמני לא היו משחקים רבים כמו שיש היום. שיחקנו במשחקים כמו: קלאס, חבל, גוגואים, שני חבלים, מחבואים וצוללות. היינו משחקים בדף ממחברת חשבון. שש אבנים ומשחקים בשתי קבוצות.

ידעתי לרוץ ריצה מהירה, וכשהייתה תחרות ריצה בבית הספר, תמיד הייתי מנצחת את כולם. בובות לא היו לנו, אבל פעם אחת הדודה מארצות הברית הביאה לי בובה, שהייתה לבושה בבגדים שהיא סרגה במיוחד בשביל הבובה. את הבובה מאמריקה כל ילדי השכונה באו לראות! בילדותי, היינו אוספות מפיות ופרחים שקטפנו וייבשנו. אספנו גם פתיתי צמר, שהיינו מוציאות מבגדים, ומניחות אותם בתוך אלבום. לא היה לנו הרבה בגדים בכלל. היה לנו בגד אחד לשבת, ובגד אחד ליום חול. לבית הספר היינו הולכים ברגל. מכיוון, שהנסיעה באוטובוס עלתה הרבה כסף.

מה היינו עושים כשהיה לנו חם – ולא היו אז מזגנים? הרטבנו סדינים ותלינו אותם בחדרים, כדי שיקרר קצת את הבית. בקיץ היינו הולכים כמעט כל יום לים. בשבילנו זה היה המשחק בקיץ. בחורף, כשהיה יותר קר, היינו משיטים סירות מנייר בשלוליות  שנוצרו מהגשם.

אם רצינו ממתק, היינו מבקשים מאימא חצי אגורה והולכים לקנות בקיוסק גזוז, סודה ממותקת. גם את זה היה לנו רק לפעמים. בפסח היינו מקבלים קוביות סוכר בתוך קופסא. וופלים היה במכולת במשקל כל פעם חצי וופל. מדי פעם הדודה  מאמריקה הייתה שולחת לנו שוקולד. בכל פעם שהגיע משלוח, מיהרנו לבדוק אם יש שם שוקולד.

לאבא שלי הייתה דודה, שהיינו הולכים לבקר אותה בכל מוצאי שבת. הדודה הייתה ניצולת שואה יחידה, כל יתר בני המשפחה שלנו נספתה בשואה, היא הייתה בשבילנו ממש כמו סבתא. היינו הולכים לבקר אותה הרבה.

כשגדלתי הצטרפתי לפעילות של תנועת הנוער "הצופים הדתיים", שם למדנו מחנאות ועשינו הרבה פעילויות.

זיכרון ילדות

פעם אחת יצאנו כל המשפחה לשוט בנחל הירקון. כל בני המשפחה נכנסו כבר לתוך הסירה, ורק אני נשארתי מחוץ לסירה. וכאשר באתי להכניס את הרגל לתוך הסירה, הסירה פשוט ברחה לי! ואני נפלתי כולי לתוך המים. בדיוק באותו יום לבשתי שמלה חדשה! וכפי שסיפרתי לך, לא היו לנו הרבה בגדים. וכל כך שמחתי ללבוש שמלה חדשה, זאת הייתה ממש חוויה מיוחדת במינה. אבל ,למרבה הצער, השמלה החדשה התלכלכה כולה במים המלוכלכים של הירקון! לאחר המקרה הזה פחדתי לשוט שוב. רק לאחר זמן נגמלתי מהפחד, וחזרתי לשוט בסירות. היום כמובן, אני צוחקת מהמקרה ההוא.

לאחר החתונה גרתי בחולון ונולדו לי שישה ילדים, בלי עין הרע, ונכדים ונינים לרוב.

הזוית האישית

שטערני  הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לשמוע על החיים של פעם ואיך שסבתא שלי חיה בילדותה.