מאגר סיפורי מורשת

שמי יואל רשף, בן 74, מהרצליה ואני סבא של גאיה.

סבא בילדותו עם הוריו

הילדות שלי

הוריי, חיים ומרים, נולדו בצ'כוסלובקיה. סבי ד"ר מרק הורן (אבא של אמי) היה ראש הקהילה היהודית בזגרב והוא נפטר ממחלה במלחמת העולם השנייה. אמי שמעה על מותו ברדיו. לאחר מותו, סבתי, דניצה הורן, הצטרפה לפרטיזנים ולאחר מלחמת העולם השנייה עלו לארץ וסבתי התאחדה עם הוריי.

הוריי וסבתי התיישבו בתל אביב ובסמוך לאחר מכן עברו להרצליה והיו מחלוצי העיר. אבי היה עו"ד ביוגוסלביה וכשהגיע לארץ עשה את בחינות ההסמכה כדי לקבל הכשרה גם בארץ. אבי היה פעיל מאוד בעיר ושימש סגן מועצת העיר (בזמנו הרצליה נחשבה ל"מועצה" ולא ל"עירייה"). בשנת 1946 נולדתי בעיר הרצליה ומאז ועד היום אני גר בהרצליה. יש לי אחות אחת גדולה ממני ושמה עדנה.

למדתי בבית ספר העממי על שם חיים ויצמן בהרצליה (כיתות: א'- ח'). המקצועות העיקריים היו חשבון, תנ"ך, מלאכה וחקלאות. בשעות הפנאי שלי הייתי מבלה המון שעות עם חברים, היינו משחקים בשכונה שגרנו בה, הולכים לסרט שמשודר באותו היום ונהנים מהזמן שיש לנו יחד.

סבא בילדותו

בנוסף, בילינו המון שעות במשחקי רחוב, כמו למשל: כדורגל, מחבואים, קלאס, חמש אבנים, היינו מוצאים מגרשים פנויים בעלי שטח רחב ומשחקים שעות רבות. זה היה מאוד מהנה.

מבחינה חברתית הייתי מבלה המון בשכונה ועם הסביבה הקרובה אלינו וכך- רוב חברי, הכרתי דרך בית הספר, או דרך ההורים שלהם שהכירו את הורי. לא היו טלפונים ולצורך מפגשים היינו קוראים אחד לשני מעבר לבתים. זכורים לי היטב האופניים שרכשו לי הוריי. הייתי הילד הראשון שהיו לו אופניים והייתה המון התלהבות סביבם. בנוסף, ליום הולדתי כנער רכשו לי הוריי טרנזיסטור (רדיו של פעם) וגם הוא עורר התלהבות מרובה כיון שהיה חדיש מאוד. לא היו עוד כאלו.

הייתי בשני חוגים- חוג לשחמט וחוג לבניית טיסנים והעדפתי את החוגים על פני תנועות נוער. מבחינת הלימודים- זכור לי היטב כי היחס למורים היה יחס של כבוד רב, עם משמעת מאוד חזקה.

העונשים שהיו לנו כתלמידים כאשר היינו מתנהגים לא ראוי הם: יציאה מהכיתה, עבודת בית נוספת ואם צריך גם הזמנת הורים. בבית הספר העממי לא הייתה תלבושת אחידה, כל אחד יכל ללבוש מה שברצונו, אך הביגוד היה צריך להיות הולם ומכובד למעמד בית הספר. בבית ספרי היו טיולים למקומות שונים בארץ, בדרך כלל טיולים קצרים, כמו למשל, לעתיקות קיסריה וחיפה.

אני זוכר את המחנכת שלי, היא הייתה מלמדת אותנו תנ"ך ושיעורי חברה, המקצוע האהוב עליי היה חשבון. פחות אהבתי חקלאות. בבית הספר היה חדר אוכל והיינו אוכלים צהריים במשמרות.

כילד, המאכל האהוב עלי היה שניצל, אורז וסלט, לסיום הארוחה אהבתי לאכול פרי, ובנוסף, מדי פעם אהבתי לאכול עוגה. אחד מהמקצועות שלמדנו בבית ספר, היה תזונה ובו כל אחד מהתלמידים היה עוזר להכין את הארוחות בחדר האוכל וגם עוזר בהגשתם. הייתה לי ילדות עם המון חברים ובית חם ואוהב.

בשנת 1970, כאשר הייתי בן עשרים וארבע, הכרתי את דנה, סבתא שלך. דנה הייתה בת עשרים ואחת הכרנו דרך חבר משותף. אחרי שנתיים של זוגיות בשנת 1972, בה אפילו נפרדנו פעם אחת, הצעתי לה נישואין והתחתנו.

אשתי ואני

התחתנו במלון השרון שבהרצליה, אני הייתי בן עשרים ושש ובדיוק סיימתי תואר מהנדס בטכניון, דנה למדה באוניברסיטת תל אביב, היא הייתה בת עשרים ושלוש. לאחר שלוש שנים בשנת 1975, נולד לנו הילד הראשון, איל, אבא שלכם. ולאחר ארבע שנים נולד לנו ילד נוסף ושמו ערן.כיום, לערן ורון, אשתו, יש שלושה ילדים: רון, עומר ושון. ולאיל יש שתי בנות: הילי ואת (גאיה).

אני מאושר וגאה במשפחה שלי.

הזוית האישית

גאיה: לסבא יואל: תודה רבה על כך שסיפרת לי על הילדות שלך, מתי הכרת את סבתא, על הזמן שהקדשת ועל כך שעשית זאת באהבה גדולה.

סבא יואל:  היה לי לעונג לשתף אותך במידע זה, כיף גדול לראות את דור העתיד שלנו מתעניין בתקופה של פעם.