מאגר סיפורי מורשת

סבא ולדימיר זאק נולד בשנת 1951 ברוסיה בעיר נובוסיבירסק שבסיביר. עד גיל 13 גר אצל סבא וסבתא שלו. ההורים עבדו קשה והוחלט שעדיף שיהיה אצל סבא וסבתא. הם גרו בקצה העיר בבית פרטי קטן. בחצר של הבית היו תרנגולים, כלבים וחתולים.

באותו הרחוב הם היו המשפחה היהודית היחידה ולכן הרבה פעמים צחקו עליו ודיברו אליו לא יפה. למרות זאת, סבא היה מאושר כי הוא היה מאוד קשור לסבא וסבתא שלו והם אהבו אותו מאוד. בבית הספר שהוא למד בו הייתה לו מורה מאוד טובה שהתייחסה אליו מאוד יפה.

לפי דבריו של סבא, מגיל  5 שנים הוא היה הולך עם סבא שלו לבית כנסת קטן וישן מאוד בפסח לעשות מצות. לא סיפרו לו הרבה על החג כי המבוגרים פחדו מאנטישמיות, אבל הם כן סיפרו לו סיפור נוראי שקרה במשפחה בעבר: בזמן מלחמת העולם השנייה, סבתא של סבא שלי עם הבת הקטנה שלה נסעה לעיר בריסט, זה בגבול עם בלרוס. כאשר הנאצים נכנסו לעיר הם אספו את כל היהודים ורצחו אותם. אימא של סבא לא ראתה יותר את אימא שלה ואת אחותה לעולם.

בגיל 13 הוחלט שסבא יחזור לגור אצל ההורים שלו. אימא שלו הייתה רופאה ואבא מהנדס. בתיכון הוא התקבל לבית ספר מאוד טוב לתלמידים מצטיינים ושם למדו הרבה יהודים ולסבא שלי היו הרבה חברים טובים. סבא אהב לשחק כדורגל, הוקי קרח, שחמט ובהמשך הוא אהב סנפלינג וטיפוס הרים.

אחרי סיום בית הספר סבא למד באוניברסיטה ולאחר סיום הלימודים וקבלת תואר מהנדס, התגייס לצבא האדום למשך שנתיים. סבא שירת בדרום רוסיה בעיר טשקנט והיה קצין. זה היה בסיס של חיל האוויר והוא עבד בקומפלקס נ"מ (נגד מטוסים). אחרי השחרור סבא התחתן עם סבתא (הם הכירו במסיבה סטודנטים) ונולדו להם שני ילדים בן ובת (אימא שלי).

החג שהם נהגו לחגוג היה פסח. סבתא הייתה מכינה את מאכלי החג והיו מוצאים כלים מיוחדים. כשהילדים היו שואלים למה מוצאים כלים שונים בחג הזה, סבתא הייתה אומרת שזה חג חשוב וככה יותר נעים. המבוגרים לא סיפרו לילדים הרבה על יהדות כי זה היה מסוכן בתקופה הקומוניסטית ברוסיה.

בשנת 1990 המשפחה עלתה לארץ ,מיד כשנפתחו השערים והיה אפשר לצאת. סבא שלי מספר שהעלייה שלהם הייתה  טובה ומוצלחת. הם הרגישו שדואגים להם ועוזרים ודי מהר הם מצאו עבודות טובות. סבתא שלי הייתה ראש מדור שירטוט ברשות העתיקות במוזיאון ישראל וסבא עבד כמהנדס אלקטרוניקה בחברת מחשבים. לסבא וסבתא נולדו שישה נכדים (אחד מהם הוא אני).

עכשיו סבא שלי בפנסיה. הוא אוהב לקרוא, להקשיב לתוכניות בטלוויזיה, לטייל בעולם ולהיפגש הרבה עם המשפחה.

מסר לדור הצעיר

תמיד לקוות לטוב, גם שהמצב קשה. לדאוג לבני משפחה ולעזור לאנשים אחרים כמה שאפשר.

הזוית האישית

איתי הנכד המתעד: היה לי מעניין להכיר את השורשים שלי את הסיפור של סבא. למדתי הרבה דברים חדשים על המשפחה שלי.