מאגר סיפורי מורשת

סבתא חנה איזנברגר השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתה, מושקאלה אינגלמן, בבית הספר "בית חיה מושקא" חב"ד במגדל העמק. הנכדה מתעדת את סיפורה של הסבתא:

שלום לכם, שמי מושקאלה, ואני רוצה לספר לכם קצת על סבתא שלי מצד אמי. לסבתא שלי קוראים חנה, היא קרויה בשם זה על שם סבתא של אבא שלה. בהשגחה פרטית, סבתא שלי נולדה ב- ו' תשרי, שהוא יום הסתלקותה של הרבנית חנה, אמו של הרבי מליובאוויטש. שם משפחתה לפני נישואיה היה שטרן. שם אביה אליהו ושם אמה יהודית. שם משפחתה לאחר החתונה הוא איזנברגר. סבתא שלי נולדה בשנת תשכ"ז בישראל בעיר כפר סבא. היא התחתנה ב- י"ג סיון תשמ"ה בעיר בני ברק. כשהבת הראשונה שלה נולדה, סבתא הייתה בגיל 19 וחצי וסבא היה בן 24.

סבתא מספרת על ילדותה

בשנות ילדותי גרתי בירושלים בשכונת סנהדריה בירושלים. הבית שלנו היה יחסית קטן, היו בו שלושה חדרים גדולים: חדר אחד להורים, חדר אחד לילדים והשלישי היה סלון. בישלנו במטבח על גז, והייתה גם מקלחת עם אמבטיה. שיחקנו בעיקר בתוך הבית וקצת בחצר של הבניין. אני אהבתי במיוחד לשחק בחמש אבנים.

בשכונה שלנו היו הרבה בתי כנסיות שהיו קרובים אלינו. ממש לידינו הייתה גינה מיוחדת בתוך חורשה של הרבה עצים. סמוך לגינה יש את קברי הסנהדרין.

היינו עורכים קניות במכולת הקטנה שהייתה בשכונה. מדי פעם היינו הולכים לשכונת הבוכרים הסמוכה לשכונה שלנו, למאפייה המיוחדת שהייתה ממוקמת בשוק הבוכרים. שם קנינו פיתה מיוחדת טרייה, שנאפתה במקום. לפיתה הזאת קראו "אש תנור" מאכל שהיה ממש אהוב עלי. ולארוחת ערב הייתי אוהבת לאכול חביתת "עין" ביחד עם לחם. לא היו הרבה ממתקים. אבל אני זוכרת את "ממתק הקוקוס" ושוקולד פשוט.

אבא שלי ז"ל (אליהו) היה רב במשטרת ישראל, רב במחוז תל אביב. אמי שתחי' (יהודית) הייתה כל השנים עקרת בית והתמסרה לגידול הילדים. אני הבכורה במשפחתי ויש לי שבעה אחים, שני בנים וחמש בנות.

לימודיי

למדתי בגן חב"ד ואחר כך בבית ספר חב"ד בירושלים. המנהלת הייתה הגברת סימה רלב"ג. אני זוכרת מאוד את המנהלת סימה רלב"ג שעשתה לנו "מסדר". בכל יום שישי היא אספה את כל תלמידות בית הספר בפרוזדור. כל שבוע שרנו ניגון אחר, ולמדנו רעיון משותף לפרשת השבוע. למדנו את כל המקצועות, קודש וחול. אבל במיוחד אהבתי ללמוד תורה ומתמטיקה, לא אהבתי היסטוריה. בסוף השנה קיבלנו תעודה. היו לנו טיולים "שווים" בבית ספר, וגם מסיבות.

זיכרונות ילדות

הייתי בת בכורה שמאוד אהבה להקריא סיפורים לאחיה הקטנים. בחלק מהזמן הלכתי עם צמות או קוקיות. החוויה שזכורה לי מאוד היא, שבכל קיץ נסענו לסבא וסבתא שגרו בכפר סבא, וסבתא הייתה נוסעת אתנו הרבה פעמים לים. הזיכרון הכי מתוק שלי הוא שבכל שבת אחר הצהרים היינו הולכים לבקר את סבא וסבתא שלי, שגרו בשכונת בתי ורשה. שם פגשנו את כל בני הדודים שלנו, היינו משוחחים ומשחקים יחד.

הזיכרון הכי מפחיד הזכור לי הוא שגייסו את אבא שלי לצבא במלחמת יום הכיפורים.

מנהגים ומסורות

יש לנו שיר מיוחד שכל המשפחה שרה כשעושים תמונות. אבא שלי היה נוהג לשפוך מים על הרצפה בשביעי של פסח, כדי להמחיש את מעמד "קריעת ים סוף". אמי הייתה מכשירה בעצמה את העוף. בתחילה השרו את העוף בכלי עם מים. לאחר מכן, היה  קרש מיוחד שעליו הניחו את העוף וממליחים אותו במלח, אחרי שעה הדיחו אותו במים. את הקרש הניחו על מקום ישר.

הזוית האישית

הנכדה מושקאלה: תודה לך, סבתא, על סיפור הילדות שלך. אני מאחלת לך הרבה נחת מכולם.