מאגר סיפורי מורשת

שמי בסנדה ברטה גבריאלוב ואני סבתא של מיכל.

אני נולדתי בשנת 1955 בסמרקנד שאוזבקיסטן, בוכרה – שהייתה חלק מברית המועצות-רוסיה. לאבי קראו מנשה ולאמי צביה יצחקוב. שפת האם שלי היא בוכרית ובבית שלנו דיברו בבוכרית וגם רוסית.

היו  לי 18 אחים, אבל שמונה נפטרו בלידתם, כעבור שנים, כשאמי הייתה בת חמישים אני נולדתי. אני הילדה ה-19, אימא שלי נתנה לי את השם בסנדה. שפירושו בבוכרית, מספיק. אמי כבר הייתה מאוד מבוגרת ובכלל, לא היה לה כבר כוח לעוד לידה, ולאחר שאני נולדתי היא כבר לא רצתה עוד ילדים.

הייתה לנו פרה גדולה בחצר הבית. אמי הייתה חולבת אותה כל בוקר, ואחיי הגדולים ממני היו עוזרים לה.

בכיתה א' היו לי  הרבה חברות, שיחקתי איתן בכדור סל או בחמש אבנים. לפעמים היינו יוצאות לשדות, ובדרכנו היינו קוטפות מפרחי הכותנה. כאשר קרבה עונת האביב הייתי מריחה כבר באוויר איזה ריח נפלא. הרגשתי  שהנה עוד מעט מגיע, חג הפסח. יש! איזה כיף כמה חיכיתי שהוא יבוא. החג האהוב עלי במיוחד היה פסח, כי רק לפסח אמי ואבי היו קונים לנו בגדים ונעליים חדשים. ואז, עם כניסת החג היינו מתלבשים בבגדים החדשים והחגיגיים, והייתי יוצאת עם אחיותיי בחוץ להראות לחברות שלנו את הבגדים והנעלים החדשים. זאת הייתה חוויה מיוחדת, שחיכיתי לה כל השנה.

התחתנתי בגיל 17 בשנת 1972. שנה אחר כך, נולד בני בכורי ואחרי שנתיים נולד הבן השני שלי. כעבור שנה נולד בני השלישי ולאחר מספר חודשים  עליתי לארץ, בשנת 1979, ההתאקלמות בארץ הייתה לא פשוטה, שפה חדשה, אנשים חדשים, מזג אוויר שונה, מקום חדש. אבל עם הזמן מתרגלים. לאחר שנתיים נולדה ביתי הרביעית ואחרי שנה נולד בני האחרון.

כיום אני אימא וסבתא ל-21 נכדים אהובים ומתוקים.

הזוית האישית

מיכל: תודה לך סבתא, נהניתי לשמוע ולתעד. אני מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מכל הלב.