מאגר סיפורי מורשת

הנכדה חיה פרידמן מכיתה ו'2 בכפר חב"ד מתעדת את סיפורה של סבתה זהבה פרידמן.

סבתי, אימא של אבי, שמה זהבה פרידמן. סבתא נולדה בשנת תש"ז, 1947, להוריה יהודה ועטא קוט בבית הרפואה משגב לדך בירושלים.

לסבתא יש אח אחד ושלוש אחיות. ההורים שלה נולדו בחו"ל. אמה, סבתא עטא נולדה בצ'כסלובקיה, ואביה, סבא יהודה נולד בהונגריה. הוריה עלו ארצה מהונגריה בשנת 1935.  סבתא נקראת זהבה על שם סבתא שלה שנספתה בשואה.

ילדותה של סבתא

סבתי זהבה גדלה בשנות ילדותה בעיר בני ברק, סבתא הייתה גרה בשכונה מעורבת של חילונים ודתיים, הקשר בין השכנים היה טוב, כולם כיבדו אחד את השני. הייתה אהבת ישראל ואחדות מאוד גדולה בין החברות הדתיות והחילוניות.

סבתא ואחיותיה למדו בבית הספר "בית יעקב" ואחיה למד בתלמוד תורה.

להוריה לא היה הרבה כסף והם חיו בצמצום. אביה עבד בעירייה ואמה הייתה מטפלת בתינוקות. בזמנה לא היה מקרר חשמלי, אלא מקרר שהניחו בו בלוק קרח, וכך שמרו על הטריות של המצרכים.

כל יום הייתה עוברת משאית קטנה שהייתה מוכרת קרח. נהג המשאית היה מצלצל בפעמון, כולם ידעו, שצריך לרדת למטה כדי לקנות קרח. הקרח היה נמכר בגדלים שונים: בלוק, חצי בלוק או רבע בלוק. לא היה גז כמו היום. אימא שלה הייתה מבשלת על פתיליה, ואת הבגדים מכבסת ביד. את המים לכביסה הרתיחו בסיר ענק על פרימוס.

הכסף היה עשוי קרטון מרובע קטן לבן ועליו היה מצויר מגן דוד, כסף זה היה שווה בערך כמו חמישה שקלים של היום. הקניות בחנויות היו בכסף מזומן או בהקפה. וכשעלו לאוטובוס שילמו במזומן."

סבתא מספרת על חוויות מיוחדות  מתקופת ילדותה

החוויה מבית הספר, "בכיתה ח' הטיול השנתי היה יומיים, נסענו לטיול במשאית עם ספסלי עץ.

הייתי צועדת לבית הספר עם אחיותיי. וכל יום אחר הצהרים, כשגמרנו את הלימודים ירדנו לשחק עם החברות. למדנו בבית הספר מקצועות קודש חשבון ואנגלית.

בשבתות בצהרים הייתה לנו פעילות של ארגון "בתיה". כל כיתה הייתה מתאספת בכיתתה והיינו שרות ורוקדות  והמדריכה הייתה מספרת סיפור או דבר תורה. חברתי הטובה הייתה מרים רוז. המדריכה שלי ב"בתיה" הייתה מלכה טאוב."

הקמת המשפחה

"הכרתי את סבא בגיל 18 והתחתנתי בגיל 19. לאחר החתונה התגוררנו בבני ברק, עבדתי ברחובות בתור גננת.

זכיתי לטוס ולראות את הרבי רק בגיל מבוגר, כי קודם לכן לא הייתי חב"דניקית ולא הכרתי את הרבי"

סיפור שאני זוכרת מילדותי

פעם אחת נסעתי באוטובוס לסידורים, מבני ברק לתל אביב, ובחזור ירדתי בטעות בתחנה אחת  לפני היעד, והגעתי למקום שלא היה מוכר לי. הסתובבתי הרבה זמן במקום ומאוד פחדתי, עד שהחלטתי לפנות לעובר אורח שיעזור לי להגיע לדרכי. ב"ה אחרי הרבה שעות הגעתי הביתה בשלום.

הזוית האישית

הנכדה חיה: תודה רבה לך סבתא, היה מעניין לשמוע על העבר ועל חווית ילדותך. מאחלת לך הרבה בריאות ונחת מכולם.