מאגר סיפורי מורשת

שמי לובה, נולדתי בשנת 1946 באוזבקיסטן בעיר אנדיז'ן, להורי אייליה וקומרי יעקובוב. אמא שלי הייתה מורה ומנהלת בית ספר ואבא וטרינר. הייתי הבת רביעית, שלושת אחיי הגדולים ממני נפטרו ובעצם אני הגדולה בין אחיי. נולדתי אחרי המלחמה, והוריי קראו לי "לובה" כי ברוסית המשמעות היא "אהבה".

הזיכרונות שלי מגיל 4,  כשאמי לקחה אותי לבית הספר, היינו עוברים בשדה שהיה בו נחל ועצים של פירות, והייתי קוטפת את הפירות ומחלקת לכולם. אני זוכרת חצר עם עצים של פרי שילדים היו מגדלים בעצמם.

זכור לי שבתקופת האביב הלכנו לסבא לחגוג את חג הפסח. ישבנו על הרצפה, על שטיחים. אני זוכרת שסבא וסבתא היו מוזגים כוסות קטנים של יין, והיינו עוזרים להם להכין מצות לקראת החג. מאז אותו יום, בכל חג הפסח אני מכינה מצות לבד.

לפני החג ישבתי עם אחים שלי בחוץ, היו שם עצי רימון והיה להם ריח של פרחים, קטפתי אותם ואמרתי לסבא הבאתי לך פרח וסבא אמר לי: מה עשית זה פרי לא פרח.

כדי להגיע לביה"ס, שהיה מרוחק, היינו הולכות ברגל מרחק רב. למדתי באותו בית ספר שאמי הייתה המורה. הייתי תלמידה טובה וחרוצה. כשאמי הכניסה אותי לכיתה שלה, וישבתי ביחד עם תלמידים, ראיתי איך אמי מתייחסת לתלמידים, ואיזה כבוד היה ביניהם, ומאז החלטתי להיות מורה ולהמשיך את הקריירה של אמי.

גלגולו של חפץ

כוס מכסף, יקרת ערך, שמשמשת לקידוש בשבת, ועוברת במשפחה מעל 150 שנה, עבר מאבא של סבא ומסבא לאבא ועבר אלי הנכדים שלי במיוחד בעבודת שורשים, לוקחים את הכוס להראות ולספר עליה בבית הספר.

העלייה לארץ

הגענו בשנת 1991 לרמלה, לימדתי בהתנדבות אנגלית, ושם התחלתי את הקריירה שלי כמורה. אפילו שלא ידעתי עברית, בקשתי להתנדב בהוראת אנגלית. באוזבקיסטן למדתי באוניברסיטה אנגלית, ומיד בשנה השנייה כבר לימדתי תלמידים.

אחרי שנה עברנו אני ומשפחתי מרמלה לקריית גת. חיפשתי עבודה בהוראה, והגעתי לבי"ס נביאים. בשיעור הראשון שלי, שיעור ניסיון, צפתה בי המנהלת. בשיעור שוחחתי עם התלמידים באנגלית, ובקשתי מהתלמידים לפרש את המילים שרשמתי על הלוח. אבל סיכמתי איתם איתם שהם יכתבו את המילים בעברית, וכך אני אלמד אותם אנגלית והם ילמדו אותי בין היתר עברית. דבורה, המנהלת, התרגשה מאוד והחמיאה לי על הגישה להוראת השפה והתקבלתי ללמד בביה"ס. ומאז ועד פרישתי מבי"ס נביאים עבדתי כמורה,

גם היום כפנסיונרית ותיקה, אני מלמדת תלמידים אנגלית, בהתנדבות. זה החיבור שלי לדור הצעיר, והקשר איתם זה השכר הכי גדול שלי. אני תמיד מעודדת את התלמידים שלי ללמוד ולרכוש השכלה, כי בלי לימודים אין חיים טובים. ועוד דבר חשוב לכבד את המבוגרים, שזה אחד הערכים הכי חשובים.

הזוית האישית

לובה: כמורה בעברי שמחתי להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. עניין אותי במיוחד, בשל המפגש עם התלמידים לספר להם על הדור הקודם חשוב שיצרנו חיבור עם הדור הצעיר ולספר להם על ההיסטוריה והחיים שלנו כפי שהיו.