מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה פלח, נולדתי בשנת-1953, שמי הפרטי נבחר עקב לידה בסיכון רב של אימי, בה נאמר שלא אשרוד את הלידה וכשניצלתי הוחלט לבחור בשם חיה.

אני בת בכורה ויש לי שני אחים. האח האמצעי צעיר ממני בשנה וחי כיום בארצות  הברית והוא אב לשלושה ילדים.  הקשר שלנו מאוד קרוב מאז ילדותנו, בשל הפרש הגילאים הקטן. אחי הצעיר קטן ממני בחמש שנים והוא רווק.  משפחתנו מאז ילדותינו ועד היום מאוד מלוכדת ותומכת, ואת כל החגים וימי הולדת חגגנו יחד אצל הסבים והסבתות ומאוחר יותר אצל ההורים. היום המפגשים המשפחתיים נערכים בעיקר בביתי, בתל אביב.  בתקופת ילדותנו הייתה מדינת ישראל בעיצומה של בנייתה, ובתחילת שגשוגה לאחר מלחמת העצמאות, ועליית יהודים מהעולם לישראל.

גדלתי בשכונה ששכנו בה משפחות ממספר רב של ארצות, והשפות אשר דוברו היו שונות ומגוונות, על אף זאת הייתה קירבה. זכורים לי בעיקר מספר משפחות שעלו לאחר חווית השואה, שהייתה בתקופת מלחמת העולם ה-2 באירופה. משפחות זה אומר אדם בודד, אישה בודדה, שני אחים ועוד. כילדים לא הייתה לנו הכנה והסבר למצבם, ולצורת ההתמודדות שלהם עם החיים בארץ. כשהגעתי לבגרות והבנה אנשים אלה נחרטו בזיכרוני, וגרמו לי להרבה ייסורי מצפון בשל חוסר ההבנה למצבם. אני מרבה לקרוא ספרות בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, וזה מעצים את תחושת ההבנה שלי לגבי אנשים שליוו את ילדותי .

אני גרה בתל אביב, יש לי שלושה ילדים עדי, ויקטור, כרמית ושבעה נכדים, אלה היא נכדתי הבכורה, והקשר שלי אליה ושלה אליי, הוא מאוד קרוב ומיוחד, על אף המרחק במקום מגורינו. בתקופת ילדותה הצעירה נפגשנו דיי הרבה וחווינו חוויות רבות יחד.

מילדותי אהבתי מאוד חקלאות, ואף גידלתי בגינתנו הקטנה גידולי ירקות. החלום שלי היה ללמוד בפנימייה חקלאית ב"כפר הירוק", שהייתה בקרבת ביתנו, אך הורי ז"ל לא אפשרו זאת, כי הם לא הסכימו ללינה מחוץ לבית. עד היום, אני מוצאת בכל הזדמנות דרך לעסוק בגינון וחיבור לאדמה, בכל ביקור אצל ביתי, אני חומקת לזמן רב לטיפול בגינתה, ובגינת ביתי (בנין מגורים משותף) אני מטפלת כמעט באופן יומיומי. החלום שלי לגור בבית עם גינה פרטית בגליל. אזור אותו אני מאוד אוהבת ומתחברת .

הזווית האישית

חיה: הקשר הרב-דורי תרם לי יכולת לראות ולחוות מוחשית, את הסביבה בה מבלה נכדתי האהובה, והאינטראקציה החברתית בה היא מתנהלת. המפגשים נתנו עוד אופציה להיות זו במחיצת זו, שלא בחיק המשפחה, ולחוות יחד את הנושאים, עם יכולת לראות את עצמי בתקופת ילדותי, בכל מיני מצבים ואותן חוויות. לסיכום היה מרגש ומעצים רגעים נשכחים. תודה!

אלה: היה לי חוויתי וכיף, זה גיבש אותנו, ולמדתי דברים חדשים על סבתא.