מאגר סיפורי מורשת

שיר אלפסי וסבתא אורה מדלעי השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי.

סבתא אורה מספרת

שמי אורה מדלעי, לפני שהתחתנתי עם בעלי (רמי), שם משפחתי היה יוספי. נולדתי בתאריך כ"ט חשוון תשי"ז (1957), בעיר חצור שבארץ ישראל.

הוריי ומשפחתי

אני ומשפחתי גרנו ביפו. הייתה לי משפחה מהממת, אוהבת, תומכת, כולם עזרו אחד לשני. אבא ואימא עבדו קשה מהבוקר עד הערב כדי לפרנס אותנו ולהביא כסף ואוכל. עזרנו להם בעבודה, כל המשפחה עזרה לעבוד. לא רק ההורים עבדו, כולנו עזרנו. כולנו אהבנו אחד את השני. אני עזרתי לאבא שלי להיות חלבן. בתקופה ההיא היה מקצוע כזה, בה מישהו היה עובר מבית לבית ונותן את בקבוקי החלב שהאנשים הזמינו.

הוריי עלו לארץ מפרס,(איראן), בשנת 1953. היה לי קשה להתנהל עם הורים שהם עולים חדשים, מפני שהם לא ידעו את השפה העברית. כגון: בקופת חולים. כשאימא שלי לא חשה בטוב והיא הלכה לרופאה, הייתי צריכה להתלוות אליה, כדי להסביר לה את ההוראות. וכשהייתה אסיפת הורים בבית הספר, הגעתי עם אמי, כי היא לא הבינה את דברי המורה ואני תרגמתי לאמי את דבריה.

להוריי לא הייתה תמיד עבודה מסודרת. כשהייתי ילדה היה לסבא שלי מכולת, אבל היא הייתה רחוקה מהבית. כל  יום אחרי שחזרתי מבית הספר, הלכתי לעזור לו בחנות. כל ערב כשסיימנו למכור, לקחנו בסל קצת מצרכים הביתה. הבעיה הייתה, שהיה לנו מאוד כבד לשאת את כל המשא. אני זוכרת, שמרוב מאמץ לסחוב את  הדברים, הידיים שלנו האדימו ולכן, באמצע הדרך לבית, היינו מחביאים בשדה חלק מהמצרכים, לדוגמה: את בקבוק המיץ ואת הסוכר. היינו מגיעים הביתה שמים את המוצרים שהצלחנו להביא, ואז חוזרים לשדה כדי לקחת את הדברים שהשארנו שם. וכך הדברים חזרו על עצמם כמעט בכל ערב.

ילדותי

משחקי הילדות שלנו היו: גומי כמו שאתן משחקות, קלאס כמו שאתן משחקות, חבל, 5 אבנים ומחניים. אצלנו בבית אכלנו תבשילי אורז שונים: אורז לבן, אורז צהוב, אורז ירוק, אורז עם אטריות, אורז עם שמיר ואורז עם פול. היו לנו סוגי מרקים טעימים: מרק עם חבושים, מרק עם אפונה, מרק עם פול ומרק עם גזר. אמי הכינה ממולאים טעימים, והיינו מוסיפים בשר. אימא שלי ידעה לבשל מאוד טעים. ואני אכלתי הכל. כי פעם לא היה משנה אם אתה אוהב או לא, אלא, כל מה שאימא שלך מכינה את זה אתה אוכל. לא היה את המושג של חטיפים. אני אהבתי לאכול הכול. הכי אהבתי את החמין של השבת ואת האורז, שהיה נקרא קדישי. לא ידעתי לבשל לפני החתונה. אימא שלי (סבתא רבקה) תפרה לנו את הבגדים. רק פעמיים בשנה קנינו בגדים, בראש השנה ובחג פסח. לא הייתה לי קופת חיסכון כל פעם שהייתי צריכה כסף הייתי הולכת לחנות של סבא שלי ולוקחת.

מלחמת ששת הימים

חוויה נוספת שאני זוכרת משנות ילדותי, זה מלחמת ששת הימים בשנת 1967. באותה תקופה גרנו בעיר יפו. בבית שבו גרנו, מעלינו ומצדדנו גרו שכנים ערבים. כי יפו הייתה עיר מעורבת של ערבים וגם של יהודים. אני זוכרת, שהשכנים הערבים אמרו לנו, שעכשיו הודיעו בכלי התקשורת הערבים, שהמצרים בדרך לכבוש את העיר יפו. הם יכבשו אותה ויהרגו את כל היהודים. ואנחנו פחדנו נורא.

בינתיים, אנשי הג"א הורו לנו ללכת מהר למקלט השכונתי. המקלט היה רחוק, והם אמרו לנו, ששם נצטרך לשהות עד שהמצב יירגע. אז לקחנו איתנו אוכל וחלב בבקבוק ורצנו מהר למקלט. בדרך נפל בקבוק החלב של אחי התינוק, ראובן, שהיה אז בן חצי שנה, והבקבוק נשבר והחלב כולו נשפך. רצנו מהר, מהר כי פחדנו, שעוד מעט יגיעו המצרים ויתפסו אותנו. עכשיו, היינו צריכים גם לחפש אוכל חדש לתינוק שלנו. ולא ידענו  על מה לדאוג? עלינו? על האוכל של התינוק? אלו היו שעות וימים של חרדה. ב"ה, שבסוף היה ניצחון גדול לעם ישראל.

הקמת המשפחה

את רמי (סבא שלך), הכרתי דרך חברה שלי. לסבא היה חבר, שאחותו למדה איתי. והיא הכירה לי את  אחיה, לאח של חברתי היה חבר, סבא שלך, והוא הכיר לי אותו. יצאתי מהארץ בפעם הראשונה אם הבת שלי, (אמא שלך, הדס) כשהייתה בגיל מצוות: 12.

הזוית האישית

הנכדה שיר: היה לי כיף לשמוע ולגלות על הילדות שלך סבתא, תודה רבה שהקדשת לי מזמנך האישי.

סבתא אורה: היה לי ממש כיף. סוף סוף משהי מתעניינת בי ובעבר שלי. במשפחה שלי ובהורים שלי.