מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1939, בפרס – אירן, בעיר אבאדאן השוכנת לאורך המפרץ הפרסי בגבול עירק. הוריי, שלום ושרה לבית משפחת דיינים. אמי נולדה בעירק, והיגרה מעירק לאירן לעיר אבאדאן, שם הכירה את אבי ונישאה לו. שם משפחת אבי הוא דיינים, כיוון שהוא השתייך למשפחה שכולם שימשו בתפקידי דיינים, שופטים רבניים, ואני קרויה על שם סבתא שלי, רבקה, אמו של אבי.

תמונה ראשונה – אני זוכרת את בית ילדותי באבאדאן – ליד הבית שלנו זרם נהר. הבית היה גדול עם חצר גדולה במרכז, ומסביב הרבה חדרים, זו הייתה צורת הבנייה בערי פרס. הלכתי לביה"ס שבו למדו גם ילדים מוסלמים. המורה היה מכה אותנו, זו הייתה שיטת החינוך. לא אהבתי ללמוד, ולא אהבתי את ביה"ס. אני זוכרת שהייתי הולכת לחוף במקום להיות בביה"ס ובסוף יום הלימודים הייתי חוזרת הביתה, וכך במשך שנתיים לא ממש למדתי.

תמונה שנייה – אני זוכרת חוויה קשה של אמי שילדה שתי תאומות בלידה שקטה. אני שני ואחיי הגדולים ממני היינו עדים לכך, שתי תאומות עם שיער אדמוני שלא שרדו את הלידה. ואני זוכרת איך כולם התפעלו מיופיין.

תמונה שלישית – העלייה לארץ – הייתי בת 10, ואני זוכרת את העלייה למטוס ואת הכיתוב אל על על המטוס, שהביא אותנו ארצה.

תמונה רביעית – הגענו לתל עדשים למעברה, החיים באופן כללי היו קשים מאוד. חיינו בצמצום ועוני. לא היה לנו כלום, משפחה שעלתה ארצה, ללא רכוש. חיינו באוהלים ללא חשמל, ותנאי חיים סניטריים קשים. על אף תנאי המחייה הקשים אהבתי את הנוף והטבע למרגלות הרי נצרת. אני זוכרת את הנוף של ההר ואיך הטבע והצמחים משכו אותי לטבע, לשחק ולטפס על ההר.

לאחר כחצי שנה עברנו לבאר יעקוב. אחי שעלה לפנינו גר שם. עבדתי בחקלאות, בקטיף בפרדסים, כי לא היה לנו מה לאכול. אחרי שחיסלו את מעברת באר יעקוב עברנו לנווה נוי דרומית לבאר שבע, בעקבות דודתי שגרה שם. כל משפחה קיבלה דונם אדמה, שיכלו לגדל את הירקות והפירות לתצרוכת עצמית. והשם של המקום כונה אז "משק עזר".

לא אהבתי כל כך ללמוד, ומהר מאוד בגיל 14 מצאתי את עצמי עובדת ועוזרת בפרנסת המשפחה. עבדתי בקק"ל, ובערב השלמתי את לימודי התיכון בקורסים של לימודי ערב. אני זוכרת את עצמי כל החיים סביב טבע, ופרדסים.

במהלך השנים, כבחורה צעירה, עבדתי לפרנסתי כבייביסיטר בקרב משפחות אשכנזיות בנווה נוי, כך הכרתי את משפחתו של בעלי, הם שדכו לי את בנם שהיה מבוגר ממני. בעלי מבוגר ממני, ושימש כשוטר. מהר מאוד התחתנו ובנינו את המשפחה שלנו. נולדו לנו 5 ילדים, ו-14 נכדים.

הזוית האישית

רבקה: נהניתי מאוד מהתוכנית, ונהניתי מהמפגש עם התלמידים, ובמיוחד כשלימדו אותנו אפליקציות בטלפון. בקיצור אני מודה לכולם על הכול. להתראות בשנה הבאה.