מאגר סיפורי מורשת

משפחתי הייתה ניצולת שואה עליתי עם הוריי ואחי הצעיר ממני מרומניה ב1951. התקופה הייתה קשה כי, מדינת ישראל הייתה בת שלוש שנים. מדינה בתחילת דרכה, הגענו לארץ  בלי שפה ובלי עבודה, לכן אני למדתי רק שנתיים בבית ספר היסודי .

לדאבוני יצאתי לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור למשפחתי .התמודדנו עם כל מיני מכשולים: שנים ראשונות בארץ גרנו בעיר עתיקה בעכו עם הרבה שכנים ערבים ללא שפה היה מאוד קשה ליצור קשר, תנאי דיור ומחיה היו מוגבלים למשל: היינו צריכים לסחוב דלי מים למרחקים וגוש קרח כיוון שלא היו לא ברז ולא מקרר והיו צריכים להסתפק בתנאים שהיו אז. פחדתי לצאת בשעות הערב גם כי הייתי עייפה מיום ארוך של עבודה משעה 7:00 בבוקר עד 19:00 בערב.

 

יש סיפור אחד שאותו אני לא שוכחת: לשכנה היו כמה ילדים אני מאוד אוהבת ילדים ואחזתי בידיים תינוק של השכנה והוא נשמט מידי על הרצפה בגינה ומאוד נבהלתי שגרמתי נזק לתינוק, האימא שלו הרגיעה אותי שלא קרה כלום.

בגיל עשרים התחתנתי עם גבר ניצול שואה הקמנו משפחה, יש לנו שני ילדים השתדלנו לתת בית חם לילדים. יש לי היום, חמישה נכדים, חלק מהם סיימו כבר שירות בצבא. אני מאוד גאה בהם שהם תורמים למדינה.

בגיל 67 החלטתי לעבור לדיור מוגן נהריים, מטבעי אני אוהבת להתנדב ולעזור לזולת לכן החלטתי לעבור לדיור מוגן פה המקום שאפשר להיות בחברה ולכן אני שמחה על שאני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, בתכנית זו יש לי הזדמנות ללמוד ולהיות בקשר עם התלמידים בביה"ס אהרון הרא"ה  אני בטוחה שתהייה תועלת לשני הצדדים.