מאגר סיפורי מורשת

שמי אופיר ענבר, אני משתתפת עם סבתא שלי דרורה בתכנית הקשר הרב דורי ויחד תיעדנו את סיפוריה.

סבתא דרורה נולדה בשכונת בלוקונים (כיום נווה אזים) בחולון בשנת 1958. סבתא נולדה בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה.

בגיל שנתיים ההורים עברו לכיכר ויצמן במרכז חולון, שם עברו עליה שנות ילדותה כשחולון הייתה ברובה חולות, והעיר הייתה עוד בתחילת דרכה.   

סבתא שלי כשהייתה קטנה 

שנים רבות מאוד לפני שמישהו חלם בכלל על אינטרנט, ואפילו מחשב היה משהו דימיוני למדי, היינו חבריי ואני, משחקים ומבלים שעות ארוכות בחוץ. יחפים התרוצצנו בין גבעות החול הזהובות שכיסו את מרבית הנוף, ונהנינו מכל רגע ממציאים משחקים בחולות, באיזור שם נמצא כיום המכון הטכנולוגי, היינו משחקים במשחקים כמו במשחק הדגלים או עושים מדורות בל"ג בעומר.

באותם הזמנים, חולון הייתה עיר אחרת לגמרי, ממה שהיא היום. רוב שטח העיר היה חולות. לא היו כמעט אוטובוסים, ומי שרצה להגיע לעיר סמוכה לרוב הלך ברגל או בעגלה רתומה לסוס.

המקרר בבית, היה מקרר בעזרת גוש קרח אותו היינו קונים במפעל הקרח שהיה סמוך לביתי. החלבן היה מביא את החלב עד פתח הבית – היינו משאירים ליד הדלת את הסכום המתאים ובמקומו בבוקר מצאנו בקבוקי חלב. האבטיח או הפירות היו נרכשים אצל המוכר שהיה מגיע עם סוס ועגלה לשכונה. השוטר השכונתי היה מגיע רכוב על סוסו. מי בכלל יכל לחשוב על רכב פרטי.

 מאלבום ילדותה של סבתא בחולות חולון – ילדת טבע

לאט לאט חולון צמחה, הגיעו יותר תושבים שבנו את בתיהם בחולון והעיר גדלה ושינתה פניה.

גדלתי בכיכר ויצמן. בתור ילדים היינו מתכנסים למטה בכיכר, כל ילדי השכונה ומשחקים ביחד בכל מיני משחקים כמו חמור ארוך, כמו שבע תחנות, דג מלוח, חוני המעגל, תופסת, קלאס, חבל ועוד ונשארים עד שהאימהות היו קוראות מהחלון..- הביתה. אפילו את מפתחות הבית איבדתי בגבעת החול שלימים הפכה להיות הבניין הגבוה ברחוב הנשיאים.

הייתה לי חברה טובה שגרה בסמיכות ויצרנו לעצמנו טלפון משתי קופסאות קוטג' וחוט צמר שמתחנו בין שתי המרפסות, וכך היינו מתקשרות בינינו מבית לבית. בימי גשם כשהיו מצטברות השלוליות למעיין אגמון היינו בונים רפסודה, או הולכים לחפש אחר ראשנים. כיום מתנשאים שם בניינים גבוהים.

בשבתות אהבתי לטייל עם חברה ברחבי מקווה ישראל, שם בעיקר ספגתי את אהבתי הגדולה לטבע ולצמחים שלמעשה מלווה אותי עד היום.

בעקבות אהבתי, לימים הצטרפתי לאחר השירות הצבאי לקיבוץ זיקים בתור חברה שם נישאתי, ושם גם נולדה רוני, אימא של אופיר נכדתי, עמה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי.

הזוית האישית

אופיר: היה מעולה איתך סבתא, למדתי על הילדות שלך סבתא שלי ואיך היה כשסבתא הייתה קטנה.

סבתא דרורה: היה לי ממש מרגש להפגש בבית הספר עם אופיר ולעלות זיכרונות ולשתף את אופיר בסיפורי הילדות שלי. פעילות שעוד מוסיפה ומחזקת את הקשר בינינו