מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד ששון, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם נכדי טום ויחד תיעדנו את סיפורי. הסיפור שלי מתחיל ב-3/4/1948 , כשנולדתי בקהיר להורי: פורטונה וליאון ששון ז"ל.

הורי, פורטונה וליאון ששון ז"ל

אמי עם אחותי ואתי

זיכרונות ילדות ממצרים

בשנת 1952 (הייתי בן ארבע) שמעתי המולה ברחוב.

יצאתי למרפסת וראיתי את ההמון ברחוב הראשי כשכולם מריעים, בכביש, עבר טנדר ועליו עמד איש שנופף להמון. במקרה הוא הסתובב לכיוון שלי וראיתי את פניו. זה היה ג'מאל עבד אל נאצר שהיה נשיא מצרים בזמנו, אני זוכר זאת עד היום.

תמונה זו צולמה כשהייתי בן עשר

החיים במצריים היו נוחים וטובים עד שאבי נפטר (בשנת 1955). היו לנו משרתים ולי ולאחותי הייתה אופר (Opper) 24/7, שמה היה עזיזה (יקירה בעברית).

בכל שנה בחופש הגדול בחודשי הקיץ (יוני, יולי ואוגוסט) נהגנו לבלות את זמננו בחוף הים, הורי ז"ל שכרו בקתה והיינו נשארים שם לפחות חודש/חודש וחצי.

אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה נציג של כמה חברות. בין היתר הוא היה נציג של חברות של בדים וגם של כלי נגינה. בנוסף לעבודתו, הוא היה סייף חובב ואצלו במשרד הייתה תלויה מסכה וחרב של סייף, לידם הייתה תלויה מצלמת אקורדיון שאיתה כנראה צילם את משפחתנו, יש לנו את כל התמונות של ילדותנו.

היה לנו אפילו מכשיר טלפון בבית, שזה היה מאד נדיר בזמנו (29708 זה היה מספר הטלפון לחייג אלינו). זה היה טלפון חוגה ולא בתווך מרכזנית.

העלייה לארץ

בשנת 1952 התרחשה מהפכת הקצינים החופשיים במצרים. מהפכה זו נקראת גם מהפכת ה-23 ביולי, זו הייתה  מהפכה צבאית על ידי ארגון "תנועת הקצינים החופשיים".  הם הדיחו את המלך והעלו שליט אחר לשלטון – זו הייתה מהפכה שלטונית ומצרים עברה משיטה מלוכנית לשיטה רפובליקנית. מהפכה זו הביאה לשינויים רבים במצרים והתחלנו להרגיש לא רצויים בעיר בה גרנו, קהיר. המשטר הגביל אותנו בהגבלות שונות עד שנאלצנו לעזוב את מצרים.

העלייה לארץ ישראל התחילה כשעזבנו את מצרים והגענו תחילה לאיטליה לעיר גנואה, זכור לי שהפלגנו במחלקה הראשונה עם כל הנוחיות.

האונייה איתה הגענו לנמל חיפה

מאיטליה המשכנו שוב בהפלגה לכיוון ישראל. שטנו במחלקה השלישית וזה לא היה כל כך נוח. אני זוכר שקבלתי מחלת-ים ולא הרגשתי טוב. לאחר סידורים לקראת העלייה, הגענו לנמל חיפה באנייה בתאריך 9/4/1957 ונשלחנו למעברה ששמה "מחנה ישראל".

תעודת העולה שלי

החיים לא היו קלים לאחר העלייה ואני גדלתי בפנימיות שונות כדי להקל על המצב בבית.

המזון במעברה היה בתקצוב עם תלושי מזון כאשר הממשלה נתנה לילדים ארוחות בבית הספר, אך למבוגרים הייתה הגבלה בכמות המזון ולכן הם נעזרו בתלושי המזון, כך היו מחלקים אוכל באותה התקופה עקב הגבלת כמויות המזון לכלל האנשים שהיו במעברה – זו הייתה תקופת הצנע בישראל.

זכור לי, שבאחת הפעמים, בתקופה בה גרנו במעברה, אמי ז"ל קבלה תלושי מזון שעליהם הייתה כתובה המילה:  "פילה". אמי חשבה לעצמה, שסופסוף הילדים שלה יאכלו משהו טוב – נתח פילה. כשהיא קיבלה את החבילה, היא  הריחה ואמרה: "אבל זה ריח של דגים". והיא נשאלה: "ומה חשבת שתקבלי?" היא ענתה "פילה בשר". הם שאלו: "מה זה פילה בשר?". זו דוגמא לסיפורים רבים הזכורים לי מתקופת הצנע, סיפור המאפיין את המחסור שהיה בתקופה זו.

לאחר תקופת המגורים במעברה, עברנו לגור בתל אביב. בהמשך, אמי נישאה בשנית ועברנו לגור בנתניה בעיר שאני גר בה עד היום.

תקופת נעוריי  – ההיכרות עם אשתי כרמלה

הייתי חובב מוזיקה, ניגנתי בכמה כלי נגינה: טרומבון, חלילית ומפוחית פה. אהבתי מאד לתופף. חבר שלי דאז קישר אותי למורה נגינה שלימד אותי תיפוף כולל קריאת תווים (היום איני זוכר מאומה מזה).

הלהקה המובילה בעולם הייתה אז להקת "הצלליות" – היא קיימת עד היום וממשיכה להופיע בהצלחה רבה. (היא הייתה להקת הליווי של הזמר כליף ריצ'רד). אני וחברי הרכבנו להקה בהשראתם שכללה: מתופף, נגן גיטרת בס, נגן גיטרת ליווי וגיטריסט מוביל.

אשתי, כרמלה, בשנות ה-70 גרה ברחוב הרצל 32 בנתניה. בהגיעה לגיל 20 היא חגגה את יום הולדתה במסיבה גדולה, שהתקיימה בקומה השנייה בבניין מגוריה, זה היה במועדון של מפלגת מפ"ם. כיוון שאני הייתי אחראי על המועדון. הסכמתי להשכיר לה אותו בתנאי שתחזירו אותו נקי. לאחר המסיבה הגעתי לביקורת ניקיון והייתי קשוח, כך הכרנו לראשונה.

נהגנו לבלות במרתף הבניין בדיסקוטק "בר-אוריין", נהנינו מבילוי חינם כדיירי הבניין.

בתאריך 13.12.72 נישאנו ואנחנו חובקים שלושה ילדים: כפיר, מורן ואורטל (אימא של טום) ושמונה נכדים: יובל, עמית, דניאל, גל בר, טום מאיה ובן.

אני, דוד וכרמלה אשתי 

זיכרון מדור לדור

הזוית האישית

סבא דוד: הרעיון לחבר את דור העבר לדור העתיד, מאד חכם ונבון. הניסיון חיים והחוויות של דור העבר יכול להיות מוטמע בדור העתיד, וזו מסגרת מתאימה ונפלאה לכך. הרעיון של קשר רב דורי מלמד את שני הדורות אחד על השני. לי אישית זו הייתה חוויה, להיות שותף יחד עם נכדי טום, בקשר הזה אשר חיזק את הקשר האישי בינינו. נהניתי מאד מהעשייה ולמדנו להכיר אחד את השני יותר לעומק. אני בטוח שההנאה הדדית.

טום: היה לי כיף לשמוע על העלייה של סבא, על חייו במצרים ועל מסע העלייה דרך כמה מדינות. היה לי גם כיף להכיר ולפגוש את החברים הדרוזים מסאג׳ור במפגש המשותף שעשינו עמם השנה. ובעיקר היה לי כיף לבלות עם סבא וללמוד על המורשת שלו.