מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית סיפור אודות חייו של סבי, לאוניד שימילביץ ז"ל. סיפור זה מוקדש לזכרו של סבא שלי לאוניד שימילביץ שנפטר לפני שנה (2022 – 1948).

סבא שלי לאוניד (או לוניה, כך קראנו לו בשם קצר) נולד בשנת 1948 בסנט פטרסבורג שזו עיר בברה"מ (אז לנינגרד). ברה"מ – ברית המועצות – היא כיום רוסיה.

לאוניד נולד במשפחה יהודית, לאביו קראו יוסף, במקצועו היה מהנדס. לאמו קראו פסה, היא הייתה מורה לאנגלית. סבו מצד אימא היה רב. שני ההורים היו יהודי ברה"מ. לאוניד נולד בתקופת עוני בברה"מ, זה היה אחרי מלחמת העולם השנייה, אך משפחתו הייתה במצב כלכלי לא רע והייתה בחזקתם דירה טובה.

מגיל קטן גילה לאוניד כישרונות רבים, הוא הצטיין הרבה בלימודים, בעיקר במתמטיקה ופיזיקה, הוא גם ניגן בתזמורת בית ספרית. בנוסף, לאוניד למד את השפה הגרמנית וכאשר היה בתיכון כבר הדריך קבוצות תיירים.

אחרי התיכון לאוניד התקבל ללמוד באוניברסיטה הפוליטכנית. באוניברסיטה זו לאוניד למד מתמטיקה ופיזיקה. לאוניד הכיר חבורת סטודנטים יהודים איתם יצא לבילויים וחופשות. באחת החופשות פגש לאוניד את סבתי יבגניה, הם היו אז בני 18 והתאהבו. יבגניה ולאוניד יצאו ביחד חמש שנים אבל התחתנו רק כשהיו בני 23 מכיוון שלאוניד רצה לסיים ללמוד ורק אז לעבוד.

לאוניד הקדיש הרבה זמן לעבודה. סבתי סיפרה שאפילו ביום חופש היה פותח מחברת ופתור בעיות מתמטיות. לאוניד עבד בשביל חברה ממשלתית אשר עסקה בבניית מכשור ניווט בשביל צוללות, כמובן שלאוניד היה בתוך הצוללות מתחת למים.

בשנת 1973 ללאוניד ויבגניה נולדה הבת מרינה, שהיא אימא שלי. בשנת 1991 אמי החליטה לעלות ארצה. בשלב זה הייתה אמי בת 17. כמובן שגם הוריה רצו לעלות איתה, אך כאן התגלתה בעיה: בגלל שללאוניד היה בסיווג בטחוני גבוה, אמרו לו שלא יוכל לצאת מחוץ לברה"מ. אמרו לו שעליו לחכות שנה כדי לעלות לארץ. במהלך אותה שנה לאוניד השקיע את כל כוחו בלימודי עברית. בשנת 1992 לאוניד סוף סוף עלה ארצה והתאחד עם משפחתו שחיה פה כבר שנה. אחרי העלייה לאוניד התחיל לעבוד בטכניון במסגרת התוכנית למדענים עולים. לאחר מכן התחיל לעבוד בתעשייה האווירית (IAA) הבונה מכשירים בשביל כלי טיס כגון מטוסי קרב. הוא כתב אלגוריתמים מסובכים למכשור ניווט. הוא היה יוצא לניסוי שדה, לבסיסי צה"ל וגם לחו"ל.

לאוניד יצא לגמלאות אך לא היה ברצונו לשבת כל הזמן ולא לעשות כלום. כתוצאה מכך לאחר שלושה חודשים לאוניד חזר לעבוד בשביל התעשייה האווירית. חוץ מהעבודה סבא אהב מוזיקה קלאסית, ספרים וטיולים. הוא וסבתא טיילו במדינות רבות בעולם. וכמובן, סבא אהב מאוד את משפחתו ובמיוחד אותנו הנכדים. הוא לקח אותנו לטייל ולבלות. לאוניד גם שיחק איתנו, המציא בשבילנו סיפורים ומשחקים והצחיק אותנו המון.

בשנת 2021 לאוניד חלה במחלה קשה מאוד. לא יכולנו להאמין שלאוניד לא זוכר שום דבר, לדוגמה, היה שיר שקשור אליי שנהגנו לשיר, אך בזמן מחלתו כששרנו לו את השיר – הוא לא זכר אותו. בסופו של דבר לאוניד נפטר בשנת 2022 בינואר. סבא לאוניד היה אדם מדהים, נחמד שקט, צנוע, תמיד מחייך והיה איש שיח מעולה. לאוניד תמיד פינק אותנו במתנות, היה מספיק בשבילו רק לשמוע שאנחנו רוצים משהו כדי לקנות לנו אותו. אני כותב את סיפור התיעוד הזה כדי לזכור ולהוקיר אותו.

הזוית האישית

יובל הנכד המתעד: מאוד נהנתי לעשות את התיעוד. היה כיף ומעניין לשמוע את כל הסיפורים על סבא שלי. למדתי הרבה דברים שלא ידעתי על סבא שלי, כמו שעבד בצוללות, על עבודות הוריו, העבודה עם הסיווג הביטחוני ועווד. אפילו שאני סתם הייתי הנכד שהוא אוהב, בשבילי הוא היה סבא טוב שהיה לוקח אותי לטייל, דואג לי ועוד כל כך הרבה דברים יש לי לומר עליו. תודה לאימא שלי מרינה שסיפרה לי את הדברים שאני צריך לדעת.

יובל עם סבא לאוניד ז"ל ועם סבתא יבגניה