מאגר סיפורי מורשת

אנו הילה שהם, נועה פרץ, תלמידות כיתה יא' בתיכון קציר רחובות מתעדות את סיפורו של אברהם מגן במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי.

סיפור הילדות של אברהם מגן

ילדות בשכונה, חוויות בית הספר ומתנועת הנוער. מסורת מבית אימא.

נולדתי בארץ ישראל במושבה רחובות עם תעודה פלסטינאית בארץ ישראל.

נולדתי כאשכנזי בשכונה תימנית, הורי בנו את הבית הראשון שלהם בשכונת שעריים. לפני מספר שנים נתנו לרחוב הזה שם ״רחוב מנחם בן יהודה מספר 15״. היה לנו בית פרטי קטן של חדר וחצי עם מטבח ללא מים זורמים, ללא שירותים בבית אלא בחצר, ללא חשמל, ללא טלפון, טלוויזיה והרבה מאוד חול מסביב לבית. אהבתי מאוד את הבית, היו הרבה ילדים כולם באותו מעמד נמוך משתוללים, מתרוצצים ומשחקים בלי נעליים.

בבית דיברנו בשפה העברית, הורי לא ידעו כל כך טוב את השפה העברית והם ביניהם דיברו אידיש.

לאימא קראו לאה שמושקין. היא נולדה בשנת 1902 והגיעה בעלייה השנייה מברית המועצות מהעיר ברדיצ'ב שהיום חלק מאוקראינה. שם סבי הגדול נולד ועץ השורשים של משפחתי מתחיל ממנו היא הייתה כחלק מהמייסדים של המושבה סג׳רה (אילניה).

לאבי קוראים יצחק ציצרסקי נולד בשנת 1922, עלה לארץ ישראל מפולין והגיע כחלוץ והגיע לסג'רה כעובד חלוץ.

הם התאהבו, התחתנו והחליטו לרדת דרומה למושבה רחובות ולבנות משפחה ואת ביתנו.

המושבה שלנו הייתה מאוד קטנה והיו אלפים בודדים של ילדים ולכן מספר התלמידים והילדים בבית הספר היה מצומצם והייתי בגן הילדים צמוד לבית הספר סמילנסקי. כל המושבה הייתה מוקפת בפרדסים והמרחק היה די גדול בין ביתי לבית הספר והגן ולכן זה היה חוויה בפני עצמה להגיע ולחזור משם.

מבית הספר היו טיולים מאורגנים לירושלים, ירושלים הייתה עיר לא עוינת כמו היום, פתוחה, יפיפייה ומאוחדת. ביקרנו בבתי הכנסת, בכותל מערבי, הרובע היהודי של היום ובעיר העתיקה. בנוסף היו טיולים מחוץ לחומות העיר ובפנים. כמו כן הם נסענו לעיר הגדולה תל אביב וטיילנו שם, הלכנו לראות את הים התיכון, את חוף ונמל תל אביב ותערוכות בתל אביב.

היו הרבה תנועות נוער ורוב הנערים היו בתנועות אלו.

אני הייתי בתנועת הפועל ואחר כך עברתי לתנועת הנוער העובד, צברתי שם הרבה חוויות של טיולי לילה וקומזיצים. הייתי מגויס לגדנ"ע של תנועת ההגנה והיינו צריכים לעבור השבעה לארגון, היינו צריכים לשים יד אחת על ספר תנך ויד אחת על אקדח ולהישבע, ההשבעה הייתה בשעות הערב המאוחרות בחדר חשוך, כל ילד היה צריך להיכנס לחדר שבו היה נר קטן שהאיר והמפקד הקריא לנו את תוכן ההשבעה ואנחנו היינו אמורים לחזור מילה במילה. עשינו סיורי לילה בבתי קברות על מנת לחסן אותנו והיו לנו אימונים וטיולים על מנת ללמוד כיצד להשתמש באקדח.

בשעות אחר הצהריים היינו נפגשים כל החברים מהשכונה, היינו משחקים בחולות, בונים בתים בבוץ כמו על שפת הים, רצנו המון בחול והתגלגלנו. יצרנו משחקים כמו: כדורגל מסמרטוטים, חמש אבנים, חבל ושיחקנו עם הבנות קלאס.

הילדות שלנו הייתה ילדות משותפת של תימנים ואשכנזים, מכיוון שהייתי בשכונת שערים שהיו בה הרוב תימנים מעדות המזרח חווינו חוויות עצומות יחדיו.

הרבה פעמים הלכנו לבתים של החברים התימנים ובכל בית היה טמבור שבו אפו את הלחם, בצקים, מאפים ולכוך. כל החברים ישבו יחד כמו אחים.

חבר ילדות אחד הוא בובי ארנון, ועד היום אנחנו נזכרים כיצד הלכנו ברגל לבית הספר והיום שנינו חברים באותו מועדון שנקרא הפרלמנט של רחובות. עם השנים נשארו לי פחות ופחות חברי ילדות מכיוון שהם לאט לאט הולכים לעולמם.

ארוחות השישי שלנו כללו מגוון מאכלים כמו: רגל כרושה, דג קרפיון, מרק עוף עם איטריות היו הרבה תפוחי אדמה ומגוון ירקות מהחצר וביצים מהלול. בנוסף אמי הייתה אופה עוגות לקח מאוד טעימות. אבי בנה צריף קטן ובו היינו חוגגים את החגים יחד עם כל המשפחה, בחגים הייתה אווירה חגיגית עם בגדים חגגים.

בפסח היינו קוראים את האגדה והסדר נערך בסגנון האשכנזי.

בבר מצווה שלי עליתי לתורה בבית כנסת הקטן שבשכונה והייתה חגיגה ובאו אורחים. בר מצווה שלי התמקדה בעלייה לתורה ובקריאת הפרשה. קיבלתי מתנה מהורי אופניים של פעם עם גלגלים עבים כדי שנוכל לרכוב בחולות. רכבתי המון, הגעתי למרחקים  אדירים  והייתה חוויה מאוד טובה, כיפית ותחרותית.בנוסף למדנו בעצמנו כיצד לתקן את הפנצרים באופניים בעצמינו עם דבק ומים.

סיפור מיוחד

חיי שזורים במיזמים ובפעילויות רבות ומגוונות.

אני רוצה לספר במיוחד על פרוייקט מיוחד שיזמתי לאחרונה בשיתוף עם גורמים בעיר רחובות:

מיזם הנצחה ל-25 חללי מלחמת העצמאות ודור תש"ח שעל שמם נקראו 25 רחובות בעיר.

הזוית האישית

הילה שהם, נועה פרץ: במסגרת התוכנית הקשר הרב דורי למדנו על סיפור חייו של אברהם מאוד נהנינו להקשיב ולהיחשף לסיפור הילדות המרתק שלו ולקחת חלק בהפצה של הסיפור לדורות הבאים. התרשמנו לשמוע על המנהגים ועל סגנון החיים השונה שהיה נהוג בעבר, לעומת היום והעשרנו את הידע ההיסטורי שלנו בנושא עברה של העיר רחובות, תנועות הנוער שהיו קיימות ומסגרות החינוך. מאוד שמחנו שניתנה לנו הזכות להיות חלק מתכנית זו, לשמוע ולתעד סיפור חיים של אדם מבוגר. אנחנו רוצות להודות לאברהם על כך שלקח חלק פעיל בתכנית ושיתף אותנו במסירות ובחיוך בסיפורו.