מאגר סיפורי מורשת

אני, בולבכטר – פרדל ורה אלכסנדרובנה, ילידת 1933, נולדתי בתאריך 12.10, ברוסיה, בעיר נובוסיבירסק.  הוריי נולדו גם בעיר בה נולדתי. לאימי קראו פרדל ראיסה יוסיף אובנה ולאבי קראו פרדל אלכסנדר יעקובלביץ'. היתה לי עוד אחות גדולה ממני מהנישואים הקודמים של אבי. חיינו ברוסיה בבית צנוע עם לא הרבה כסף , אך חיינו באהבה גדולה ושמחנו ממה שיש. הוריי דחפו אותי לאורך השנים ללמוד ולהגיע למקום טוב יותר בחיים. אני יכולה לומר כי מקצועי בתור רופאה אני חייבת להורי שעזרו לי ונתנו לי את המוטיבציה לאורך השנים.

בשנת 1984 התחתנתי עם בעלי -יבגני מיכאילוביץ' בולבכטר. הקשר ביני לבין בעלי עורר אתגרים רבים בקרב משפחתי. כאשר הכרתי את בעלי, הוריי התנגדו לכך שנתחתן מכיוון שאחותי הגדולה עוד לא התחתנה ולכן דרשו ממני לחכות עד לאחר שאחותי תתחתן. יבגני מאוד רצה להתחתן ולהגיע לארץ ישראל ולכן פחדתי מאוד כי יחליט להינשא לאישה אחרת. אך ניתן להבין, כי אהבתנו הייתה גדולה יותר והחליט לחכות לי. נישואינו היו מאושרים מאוד והאהבה ביננו החזיקה שנים רבות. אני ויבגני לא הצלחנו להביא ילדים לעולם. חיי הנישואים שלנו מילאו את כל עולמי ושימחו אותי עד ליום שבעלי הלך לעולמו. משנת 2001 אני אלמנה.

ברוסיה למדתי לימודי רפואה באוניברסיטה הממלכתית, אז הלימודים היו בחינם מכיוון שרצו מאוד להגדיל את מספר הרופאים בארץ, ואף סטודנטים קיבלו מלגה (כסף) עבור לימודיהם ועבור סטודנטים מצטיינים ניתנה מלגה מוגדלת (קיבלתי זאת מעת לעת). הלימודים היו מאוד אינטנסיביים ומאתגרים אך נהניתי מכל שנה ושנה בה למדתי עוד על עולם הרפואה בפרט על תחום הרפואה בקרב ילדים.  לאחר לימודי הרפואה, למדתי עוד קורסי הכשרה מתקדמים באוניברסיטאות הגדולות ברוסיה והוכשרתי להיות אנדוקרינולוגית ילדים.

החיים בארץ ישראל היו מאתגרים למדי. אני ובעלי עלינו לארץ, בשנת 1993. ברוסיה עבדתי שנים רבות במקצועי אך כאשר הגעתי לארץ, נתקלתי בקשיי שפה רבים ולא הצלחתי להסתגל לשפה העברית ולכן לא עבדתי במקצועי. בעלי מהנדס מים ועבד רבות בתחומו ברוסיה ובארץ ישראל עבד זמן קצר. בנוסף לבעלי יש בן  ואף נכדות אבל הם גרים ברוסיה ולכן הקשר נותק ביננו לאחר שבעלי נפטר.

בשנים הראשונות בארץ גרנו בעיר חדרה, בדירה שכורה, והקשיים הכלכליים התחילו להגיע. מכיוון שרק בעלי עבד ואני נשארתי בבית היה לנו מאוד קשה להשכיר דירה ולעמוד בצרכים בסיסיים ויותר מכך חצי שנה לאחר שהגענו לארץ בעלי עבר אירוע מוחי ותאונה מוחית. לאחר שבעלי חלה הגשנו בקשות לעזרה מהמדינה, כך שבשנת 2000 קיבלתי דירה של עמידר בבנימינה שעזרה לנו בהוצאות הרבות. בשנת 2014 עברתי להתגורר בהוסטל בעיר חדרה.

כמובן שהיה לי קשה להתרגל לחיים בארץ ישראל לבד ללא משפחה מסביב ועם בעל חולה בארץ חדשה, בסביבה חדשה, אבל היו אנשים טובים שעזרו, בזכותם ובזכות הקב"ה הצלחתי להרגיש בנוח ולהתמודד עם הקשיים שניצבו בפניי ולשרוד בכל יום עד ימינו.

כיום, אני חיה בהוסטל בחדרה שעברתי אליו משנת 2014, לעיתים אני מרגישה בודדה מכיוון שאין משפחה לצידי אך האנשים בהוסטל הם אנשים טובים, הצלחתי להכיר נשים שגרות בדירות מסביבי כך שלשבת איתם ולשוחח עימן עוזר לי מאוד. בנוסף יש לי מטפלת שאיתי כבר המון שנים שאני מרגישה איתה כאילו היא בתי וזה ממלא את החסר. אני מאוד אוהבת לבשל ובעיקר את המאכלים המסורתיים מהמוצא שלי. אני מקפידה לבשל בעצמי בנוסף לעזרה שהמטפלת שלי מעניקה לי וכך אני מעסיקה את עצמי. אני שמחה על חלקי ומודה על כל מה שעברתי.

הזוית האישית

גלית הסטודנטית המתעדת: זה הסיפור של הסבתא בה אמי מטפלת בה כבר שנים במסגרת עבודתה. במשך השנים שמעתי רבות על סיפוריה של ורה מאמי, והיה לי מאוד כיף לשמוע מפיה של ורה את סיפורה ואף לשמוע פרטים נוספים על חייה שמאוד סיקרנו אותי שלא שמעתי לפני כן. אני מרגישה שהכרתי אישה שורדת וחזקה שלא שומעים בכל יום. אני מודה על הזכות לשמוע את סיפורה האישי ולתעדו.