מאגר סיפורי מורשת

ילדותה של ורדה

תקופה לא פשוטה הייתה זו ביולי שנת 1948, חודשים ספורים להקמתה של מדינת ישראל הצעירה. בעיצומה של מלחמת העצמאות נולדה ורדה אופן, בתם של יוסף ורבקה אופן. בין מבצע שומרון למבצע קדש, נזקי מלחמת העצמאות, תקופת הצנע, ועוד קשיים רבים אשר תקפו את מדינת ישראל הצעירה, הצליחה אופן להנות מחיי חברה תוססים, אשר לטענתה לא קיימים לילדים כיום, בעידן המודרני: "…היה לנו מאוד נחמד מבחינה חברתית, כי לא היו מחשבים ולא טלפונים, והילדים מהרחוב היו מתכנסים ברחוב ומשחקים כל הזמן ביחד. היום אין את זה כבר."

למעשה, המשחק האהוב עליה היה "כבישת יבשות", משחק אשר ניסתה להסבירו לי, ללא הצלחה: "כשהיינו ילדים לא היו כבישים – היה רק חול. מאוד אהבנו להרטיב את החול, ו"לכבוש יבשות". היינו מציירים עיגול ומחלקים אותו לחמש יבשות. היינו תוקעים סכין באדמה הרטובה, משרטטים את קו הקוטר, וכך היינו כובשים אחד מחמש שטחי האדמה של השני. אם הצלחתי לכבוש את הכל בבת אחת בלי שהסכין תיפול – ניצחתי."

תקופת הצנע (1949-1959) הייתה תקופה לא פשוטה, אך למזלה של ורדה, אביה, אשר היה גנן בעיריית כפר סבא, החליט לגדל "משק עזר" וכל בני הבית נרתמו למשימה: "ההורים שלי החליטו שהם יגדלו בחצר שלהם משק עזר, והם הקימו לול תרנגולות. אז בשר- תמיד היה לנו! בנוסף אבא שלי גידל את כל סוגי הירקות, ועצים רבים – אבוקדו, כל פירות ההדר, תפוחים, וכולי. המצב במדינה היה קשה אז לא היה לאנשים יותר מדי כסף, וגם לא תמיד הייתה עבודה. למזלנו, אבא שלי היה גנן של העירייה – הוא מאוד הצליח."

אחד מתפקידיה הרבים של ורדה במשק הבית היה לקחת את התרנגולות המבוגרות לשחיטה לפני שימותו, תפקיד אשר שנאה, ואותו היא זוכרת עד היום: "תמיד התרנגולת הייתה מנקרת אותי ברגליים, דרך הסל העשוי מרשת פתוחה. מאוד לא אהבתי את העבודה הזו." משיבה ורדה לשאלתי על זכרונות ילדותה.

מבצע קדש והמתיחות עם קלקיליה

זיכרון נוסף אותו העלתה בתשובה לשאלתי הוא זיכרון ממבצע קדש, וגם מהמתיחות עם קלקיליה, עיר שכנה לכפר סבא, עיר ילדותה של ורדה. באותה התקופה, לא היו מקלטים ראויים לשמם, ולכן חפר יוסף אופן, אב המשפחה, תעלה: "אבא שלי חפר תעלה ליד הבית, בעומק של בערך חצי מטר, וישבנו כפופים ושפופים בתוך התעלה – אימא שלי, אבא שלי, אחותי, ואני. קיוינו שלא יעוף עלינו שום פגז. את השוחה הוא כיסה במשטחי פח, וכמובן – אם היה נופל עלינו פגז זה לא היה עוזר לנו. ככה ישבנו לפעמים לילה שלם, כדי שנינצל."

גם מבצע קדש לא היה מרנין – "במבצע קדש ביקשו מאיתנו להאפיל את החלונות. אסור היה לנו להדליק נורה בבית, ועל כל החלונות היינו שמים פלקטים שחורים, כדי שמטוסי האויב לא ידעו איפה יש מקום ישוב, ולא יפגיזו אותו. ככה ישבנו עם נרות, חלונות מואפלים, וישבנו והתפללנו בלב שהכל יעבור בשלום."

הפיכתה למורה

בין כל המלחמות הספיקו ילדי השכונה ללמוד שיעורים מעניינים ומהנים מורדה אופן. על חבית נפט חלקה השכילו ילדי השכונה בחשבון, עברית, ידע כללי, ומה לא. בעקבות חוסר במורות בארץ, נתנו למורות עתידיות הזדמנות לא ללכת לצבא, ובמקום זאת ללכת לסמינר למורות. כך יצא שכאשר הייתה בת 18, זכתה ורדה להגשים את חלומה והלכה לסמינר למורות, במקום לצבא. בתום סמינר המורות הפכה ורדה שוורץ למורה למקצועות ההומנים.

חתונה ומשפחה

את בעלה לעתיד הכירה ורדה אופן כאשר הייתה בת 16 וקצת, והוא בן 18 בלבד: "הייתה מסיבה שחברה שלי נורא רצתה ללכת אליה, ולי אסור היה ללכת כי הייתי חברת תנועת נוער. החברה שלי שכנעה אותי, וסבא היה שם. לא ידעתי לרקוד, אז הוא החליט ללמד אותי לרקוד. נכנסתי פנימה ולא היה לי נחמד כי כולם עישנו, אז החלטתי שאני הולכת הביתה, וסבא התנדב ללוות אותי הביתה."

שנים מספר לאחר מכן, בשנה האחרונה לסמינר למורות (1968), התחתנו ורדה אופן ויוסי שוורץ, והיא שינתה את שם משפחתה לשוורץ. כאשר הייתה בת 21 בלבד, נולד בנה הבכור – עמית. כמעט שלוש שנים לאחר הולדת בנה הראשון נולד בנה הקטן, ערן (אבי). כאשר היה ערן בן שנה, שינו משפחת שוורץ את שם משפחתם, ועברתו אותו לשחם.

ורדה ביום חתונתה

הזוית האישית

ורדה: בהתאם למשפט של יגאל אלון, הרגשתי זכות גדולה וחשיבות רבה להעביר לרעות חוויות ילדות שהיו לי בדורי, לפני 70 שנה. העולם השתנה. אני חייתי באווירת הקמת המדינה וכיום ההישגים הטכנולוגיים הבלתי נתפסים. גדלתי בבית שהעברית לא תמיד הייתה רהוטה וכיום אני מורה ללשון. בשבעים שנים צוברים הרבה חוויות.