מאגר סיפורי מורשת

שמי חנן עמיר, נולדתי בתאריך 1.12.1953, בכפר "אולד מנצור" שבמרוקו. עליתי ארצה באונייה בגיל שנה ושהיתי עם משפחתי במעברת "חרובית" במרכז הארץ. היום אני מתגורר בישוב תלמי יחיאל ועוסק בחקלאות וגידול פירות מיוחדים. בשנת 1970 הקמתי יחד עם אבי רפת במשק.

נולדתי למשפחה מסורתית בת עשר נפשות, אני השישי במספר מתוך שמונת האחים. את החגים חגגנו בשלמותם, כל המשפחה ביחד. שני אחיי – יעקב ושמעון – גרים גם הם במושב תלמי יחיאל ועוסקים בחקלאות, אחיותיי מתגוררות בערים שונות. בשבת ערכנו ארוחה משותפת עם האחים וקידוש. המאכלים שלנו כללו דגים מבושלים, זיתים, קציצות בשר ועוד.

גדלתי במושב מעורב עם תושבים בעלי דעות ועדות שונות. כולנו עבדנו ביחד בשיתוף פעולה. בעבר לא היו מחשבים והטכנולוגיה לא הייתה מפותחת, שיחקנו חמש אבנים, מחניים, שבע תחנות ועוד. רוב הזמן שיחקנו בחברותא מחוץ לכותלי הבית. לאחר השירות הצבאי, עברתי לישוב יתד שבפתחת שלום והפכתי יחד עם אשתי למייסד של היישוב בנגב המערבי. 12 שנים גרנו ביתד, גדלנו ירקות ופרחים לייצוא. התחושה הייתה תחושה של חלוציות, חברה מגובשת שעובדת בשיתוף פעולה. הדבר הזכור לי במיוחד היה קשור לעבודה המשותפת עם יתר המייסדים, המושב היה חדש ואנו בנינו אותו. לאחר מכן, חזרנו חזרה למושב תלמי יחיאל למשק של הוריי כבן ממשיך.

אחד האירועים המכוננים בחיי קשור למלחמת יום הכיפורים.

ביום 8.10.1973, צהרי יום הכיפורים, מצרים וסוריה פתחו במלחמה כנגד מדינת ישראל, כאשר הסורים מפציצים את רמת הגולן.

אני שירתי בחטיבה 188, שהחזיקה את הקו ברמת הגולן, אך לא היינו מוכנים למלחמה שהחלה ללא התראה מוקדמת. הפלוגה שלי, פלוגה ב', התמקמה בעמדות מול הגבול. ביומיים הראשונים למלחמה, עשינו כל שביכולתנו לבלום את הטנקים של הסורים. בשטח היינו שתי חטיבות, חטיבה 188 וחטיבה 7, כנגד כוח עוין אדיר: 60 טנקים יהודיים מול 800 טנקים סורים. שלושה ימי לוחמה קשים ומורכבים עברו על כוחותינו, בהם הצלחנו לבלום את הטנקים הסורים, עד להגעתם של כוחות המילואים.

אחד הקרבות הגדולים ביותר, שהכריעו את הצלחת בלימת הסורים, היה הקרב על עמק הבכא, בו לחמנו 20 טנקים יהודיים כנגד 500 טנקים סורים. מפקד הכוח היה אביגדור קהלני, שפיקד על הקרב בקור רוח וגבורה וכך גם צוותי הטנקים שנלחמו בעוז והצליחו לבלום את הסורים. במהלך הקרב, נפגע הטנק שלי והמפקד נפגע קשה ופונה לבית החולים לטיפול. אך לא עצרנו, שובץ מפקד חדש על הטנק והמשכנו להילחם.

במלחמת יום הכיפורים חטיבה 188 ספגה אבדות קשות מאוד. מפקד החטיבה וסגנו נהרגו בקרב, וחטיבה 188 התפרקה. לפני ההפקעה נאספו כל שרידי חטיבה 188 בפיקודו של יוסי בן חנן, מפקד גדוד 53, הוקמה החטיבה מחדש, ונלחמה בקרב יחד עם כוחות נוספים מחטיבה 7 וכוחות מילואים. הצלחנו להגיע כ- 100 קילומטר מדמשק.

אז הוכרזה הפסקת אש והסתיימה מלחמת יום הכיפורים.

המסר החשוב ביותר בסיפור שלי קשור למסירות הנפש הנדרשת בעת קבלת אחריות וביצוע משימה לטובת הכלל. כך פעלנו במלחמה, במנגנון של "האדם שבטנק ינצח" ואכן ניצחנו את הקרב למרות הכל."

אחד השירים היפים ביותר המייצגים את ערכיו של סבא, "בעקבי הדרך": 

הזוית האישית

סבא חנן: סיפור הקרב על עמק הבכא מלווה אותי בכל יום בחיי. אני נוהג לשתף את המשפחה, הילדים והנכדים בפרטי הקרב ולחזק בכל פעם מחדש את המסר של אהבת הארץ והאדם. חשוב לי שילדיי ונכדיי ילכו לאורם של ערכים חשובים, המובילים לקבלת האחר, נתינה ללא תמורה ושמירה על המולדת. מורשת הקרב שאני נושא עימי, משקפת את הניצחון של מעטים מול רבים, את עיקרון האמונה בדרך והחוסן הנפשי כמובילי שינוי. כתיבת הסיפור יחד עם נכדיי וילדיי מעוררת בי תחושות ורגשות רבים, מצד אחד, איבדתי חברים רבים, מספר האובדנות היה רב מנשוא והמלחמה הותירה עימה טעם מר עד כאב, מצד שני, כנגד כל הסיכויים, ניצחנו במערכה. המסר החשוב ביותר קשור למסירות הנפש הנדרשת בעת קבלת אחריות וביצוע משימה לטובת הכלל. כך פעלנו במלחמה, במנגנון של "האדם שבטנק ינצח" ואכן ניצחנו את הקרב למרות הכל. אני מודה על הזכות להעביר את המסר לילדיי ולנכדיי וכעת גם לקהל הרחב.

הנכדה אור: סיפור המלחמה של סבא מלווה אותנו לאורך כל הילדות. בכל פעם מחדש אנו נרגשים לשמוע כיצד טנקים ספורים ניצחו כוחות גדולים של האויב. במהלך השנים, סבא חשף אותנו לשירים יפים ומרגשים, המשקפים את המסירות הגדולה והאמונה של הלוחמים ביכולות שלהם. אחד השירים היפים ביותר נקרא: "בעקבי הדרך". המספר את סיפור החברות הגדולה בין החיילים לבין עצמם ובין החיילים לבין כלי המלחמה שלהם – הטנקים. הוא משקף גם מסר של גאוות יחידה וערבות הדדית, למרות הגעגוע הגדול למשפחה ולבית: "משימחת שבת צוות גם יחד, מיום גשם ורוח צורב, מן האש, העשן ,האבק, מפיסות הבית בלב". נהניתי מכתיבת הסיפור ביחד עם סבא ואני אמשיך ואספר אותו לאורך חיי.