מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה פברי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית. בחרתי לשתף את סבי, יוסי פברי ולהביא את סיפורו.

סבא יוסי מספר על ילדותו

ילדותי וחיי הצעירים

קוראים לי יוסי, נולדתי בווינה שבאוסטריה ב-1 ליוני בשנת 1937 בנם היחיד של רוברט וג'וזפינה פברי. רוברט היה מנהל חשבונות ומנהל מפעל לעיבוד עץ וג'וזפינה עקרת בית ותופרת.

 בילדותי

במרץ 1938 היה חיבור בין אוסטריה לגרמניה והן עברו להיות ישות אחת. לגרמנים היה קצין שקראו לו איידולף אייכמן והוא היה הקצין של הגרמנים באוסטריה ולימים הפך לקצין המשלוחים של היהודים למחנות ההשמדה.

איידולף אייכמן אסף את נציגי התנועות של היהודים וציווה עליהם לעזוב את אוסטריה במהירות האפשרית. זה היה למעשה מן גירוש ללא זכויות. אבא שלי (רוברט) השיג אפשרות כניסה לארץ ישראל, שאז נקראה פלסטינה וכך הגעתי עם הורי לארץ ישראל בשנת 1939.

בילדותי גרתי בתל אביב ובשנות ה-50 עברנו לרמת גן. כל ילדי השכונה היו משחקים במשחקי חברה: מחבואים, תופסת, גולות, מלחמות בין השכונות… וכמו-כן קראנו הרבה ספרי הרפתקאות על אינדיאנים, שודדי ים וכדומה.

עם הורי

בתל אביב גרתי על יד התחנה המרכזית. במלחמת השחרור הופצצה התחנה על ידי מטוס מצרי. ההרס היה רב וגם היו הרוגים ופצועים. מחזה שלא אשכח לעולם.

בצעירותי הייתי חבר בתנועת הצופים. כמו בכל תנועת נוער כל שבוע היו שתי פעולות שבהן היו מרצים על ערכי חברה וחברות ועזרה לזולת. אחרי ההרצאה היו נשארים לשוחח, שרים שירי מולדת, משחקים משחקי חברה ורוקדים ריקודי עם.

השכלה

1942 למדתי בבי"ס היסודי, ביאליק. 1950 למדתי בבית הספר המקצועי שבח מגמת חשמל, 1953 השלמתי בגרות ריאלית במשך שנתיים בתיכון דביר רמת גן. 1956 למדתי שנה אחת בבי"ס הטכני של חיל האוויר במגמת חשמל מטוסי סילון.

עשיתי גם מספר קורסים: 3 שנים, קורס הנדסאי מכונות ב"טכניון לימודי חוץ". שנה אחת קורס ניהול הנדסי ב"טכניון לימודי חוץ" ויש לי גם תואר ראשון במנהל עסקים ושיווק מהמכללה למנהל, תל אביב.

צבא

בשנת 1957 התגייסתי לצה"ל ושרתתי בחיל האוויר כחשמלאי מטוסי סילון. ואת המילואים כקשר בחרמ"ש (חיל רגלים משורין).

השתתפתי במלחמות רבות: מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, במלחמת יום כיפור ובמלחמת שלום הגליל.

החוויות הכי מסעירות היו במלחמת יום הכיפורים כשהייתי צריך לעזוב את אשתי ושני בני הקטנים וללכת למלחמה בה במשך חצי שנה ולא ידעתי מתי ואם אני אחזור חי הביתה. הייתי צריך להילחם ולעמוד מול האויב הסורי האכזר. המורל בהתחלה היה די ירוד אולם לאחר שהתרגלתי לתנאי השדה הקשיים, לחברויות שנוצרו, למדתי לחיות עם המציאות ואף להתגבר על קשיים, עלה גם המורל – דבר שמתבטא גם במכתבים ששלחתי הביתה לאשתי.

במהלך חיי עבדתי במספר מקומות, בינהם: בתעשיה אווירית כמתכנן מכני. בחברה לקופסאות פח כמתכנן מכני. אלישרא – מתכנן זיווד אלקטרוני ומנהל קבלנות משנה.

וכשיצאתי לגימלאות עסקתי בתרגום טכני מאנגלית, צרפתית וגרמנית לעברית. כמו כן התנדבות של שלוש שנים ב"יחידת סגולה" בבי"ח מאיר כפר סבא (קשר נפשי עם חולים בודדים ניצולי שואה).

איך הכרתי את סבתא אהובה?

את אשתי אהובה הכרתי דרך חברה קרובה אורה בן צבי, שלמדו ביחד בבי'ס למורות למלאכה בגבעתיים. היא ובעלה אריק חברים קרובים מאד שלנו עד היום.

אהובה ילידת מרוקו 1942 עלתה לארץ בשנת 1952, התחנכה ביסודי ב"נווה הדסה" ולאחר מכן תיכון  בקיבוץ שפיים והייתה חברה בקיבוץ. הכרתי את יקירתי במרץ 1962 ומיד שהכרתי אותה, שבתה את ליבי וידעתי שהיא זאת שתהיה אשתי. באותה תקופה אהובה הייתה תלמידה בבי"ס למורות למלאכה בגבעתיים.

ב21 לאוגוסט 1963 באנו בברית הנישואין, גרנו בשיכון בפתח תקווה לאחר מכן עברנו לדירה גדולה יותר. בנינו בית בכפר סבא בו אנו גרים היום.

במשך כל שנות עבודתה, אהובה הייתה מורה למלאכת יד-עץ בנים והדריכה מורות צעירות. מעבר לזאת שלאהובה יש ידי זהב, היא אישה יפה, חכמה, צנועה, מנהלת משק בית בצורה יעילה ביותר ובזכות תכונה זו הגענו להישגים ראויים לציון.

הבאנו לעולם שלושה בנים נהדרים שכל אחד מהם בעל תכונות נעלות, אהבת הזולת, התחשבות באחרים ואהבת המולדת, כולם שרתו ביחידות מובחרות. לכולם תואר אקדמי, אבירם רופא שניים, שגיא רואה חשבון ותואר שני במשפטים ויובל מהנדס חומרה ותוכנה.

יש לנו תשעה נכדות ונכדים והקשר בינינו נהדר.

הזוגיות שלנו, מבוססת על אהבה אמיתית שלא נס ליחה במשך כל שנות הנישואים. סומכים אחד על השנייה בעיניים עצומות. את ההחלטות בין אם קשות או קלות מקבלים בהסכמה מלאה לאחר דיון מכובד. משתדלים להיות ביחד עד כמה שאפשר.

סיפורו של חפץ – השעון

לאחר שעזבו את אוסטריה בשנת 1939 השארנו מאחורינו רכוש רב.

לאימא שלי היה דוד ששירת בצבא הבריטי שהשתתף במלחמת העולם השנייה ובמקרה הגיע לדירה של הורי בווינה. הדירה הייתה הרוסה לגמרי ובמקרה הוא מצא את השעון שהיה הדבר היחיד שאף נשאר יחסית שלם למעט כמה חלקים חשובים שהתפזרו ואותם הוא אסף.

במסגרת הצבא הבריטי שהגיע לארץ לפני קום המדינה הוא הגיע לבית הורי והביא את כל חלקיי השעון שהיו עטופים בניירות עיתונים, כמובן שהורי התרגשו מאוד לקבל את החלקים.

חלקי השעון אחסנו במחסן וברבות השנים כשהפכתי לנער בוגר הורי החלטו לעשות סידר בבוידם ופתאום התגלו החלקים של השעון. מאחר שתמיד אהבתי לתקן דברים החלטתי לתקן ולהרכיב את השעון. אחרי מאמצים רבים והרבה תחכומים הצלחתי להרכיב את השעון ואפילו להפעיל אותו. השעון פעל מספר שנים עד שחלק אחד התקלקל ולא היה ניתן להפעילו מחדש, אך מאז השעון נשאר למזכרת מימים עברו.

 השעון

מתכון משפחתי שעובר מדור לדור:

המשפחה שלי הייתה משפחה חילונית אך ייחסה ערך לשבת ולחגים.

למרות שלא היו עורכים טקס מיוחד היו אוכלים ארוחת שישי יותר חגיגית ומידי פעם בחגים היו הולכים להתפלל בבית כנסת.

כיום אני ואשתי היקרה אהובה משמרים את המסורת הזו ובשבת אהובה מדליקה נרות. את החגים חוגגים יחד כל המשפחה הקרובה (בערך 30 איש כולל עוד 2 משפחות של הבני דודים) אבל כמו כל בית ישראלי חילוני העיקר סובב סביב הרבה אוכל טעים ויין.

המאכלים בחגים הם בעיקר: מרק ירקות, גפילטע פיש, בשרים למיניהם (וכמובן גם אוכל לטבעוניים שיש לנו במשפחה), תוספות מגוונות, סלט או מרק פירות (קומפוט) והמון קינוחים.

בסופ"ש כשהמשפחה מגיעה לבקר אותנו אז בדרך כלל אנו יושבים על הספות בסלון ומדברים על כוס תה עם נענע, בוטנים מסוכרים ועוגיות – הכל מעשה ידיה של אהובה.

אבל עדיין מדי פעם בחגים או בימי הולדת, הכלה שלי (פולינה – אימא של הילה) מכינה את עוגת אגוזי הפקאן שהייתה מכינה אימא שלי – ג'וזפינה וכשאני אוכל ממנה הוא תמיד נזכר באימא שלי ומתרגש.

אז הנה המתכון לעוגת אגוזי פקאן ושוקולד שאמא ג'וזפינה הייתה מכינה…

מקציפים 5 חלבונים עם מעט מלח, מוסיפים כוס סוכר ו5 חלמונים + כוס קמח תופח + 100 גרם אגוזים (פקאנים) טחונים. אופים בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות במשך כ-20 דקות. כשהעוגה מוכנה – מקררים. כשהעוגה קרה חוצים אותה לשניים וביניהם ממלאים בקצפת שעשויה מ-1 מיכל שמנת מתוקה + 3 כפות סוכר. מכניסים את העוגה למקרר ל24 שעות.

בתאבון 😊

הזוית האישית

מה למדתי מהתכנית?

הילה: תכנית הקשר הרב דורי הרב דורי גרמה לי לשאול את סבא שאלות שכנראה לא הייתי שואלת בנסיבות אחרות, ובעיקר עזר לי להכיר את סיפור ההכרות של סבא וסבתא. בנוסף, התכנית והתיעוד עזרו לי להבין יותר לעומק את סיפור החיים של סבא ומשפחתו ואני שמחה שהתיעוד הזה ישמר לזמן רב. מאוד נהנתי להשתתף בתכנית עם סבי.

סבי ואני בילדותי

הקשר שלי עם סבא יוסי מעולה סבא ואני נורא מחוברים ואוהבים לצחוק יחד ולדבר על אקטואליה וגם על היסטוריה סבא גם עוזר לי במתמטיקה, כשאני מתקשה אנחנו קובעים שאגיע אליו ולסבתא אהובה הביתה אוכלים יחד צהריים ואז יושבים יחד על החומר ובין לבין סבתא מפנקת בתה ועוגיות או עוגה שהכינה או חותכת לשנינו פירות. סבא נותן המון אהבה וחיבוקים ותמיד דואג שאהיה מרוצה בריאה ומאושרת.

כששאלתי את סבא יוסי איך הוא מתאר את הקשר שלנו הוא ענה: "הילה את נכדה נהדרת יפה חכמה מאד ותמיד אני נהנה להיות בקרבתך, שרק תהי לי בריאה ומאושרת ושנמשיך לשמור על הקשר הנפלא שלנו!".