מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי הוא ויקטוריה יוקטן, אני נולדתי באיזמיר שבטורקיה בשנת 1953. להוריי קוראים פלורה ואברהם, אני הבת השנייה במשפחה ויש לי עוד חמישה אחים וכולם מפוזרים ברחבי ישראל.

בטורקיה, הייתי שוכנת בבית קרקע בעל גינה, מרפסת ושתי קומות, המדינה לא הייתה מפתחת ולא הייתה לי אסלה בשירותים, אלא היה בור. היה חשמל ובגינה הייתה לנו משאבת מים, שהיו קרים, ופעם בשבוע לכבוד השבת היו הולכים לחמם את המים כדי להתקלח כמו שצריך. לאבא שלי הייתה מאפייה מצליחה בה הוא הכין בורקסים. כולם אהבו לבוא ולקנות בימי שישי את הבורקסים שלו והוא אהב את עבודתו.

אבא שלי עבד כסבל והפירוש של שם משפחתי "יוקטן" זה מקור המילה בתורכית, שזה אחד שסוחב על הגב, לכן שינו את שם המשפחה שלי מ"ברוך" ל"יוקטן". הסיבה שהורי החליפו את שם המשפחה זה בגלל שהיו הרבה מוסלמים בתורכיה והורי לא רצו שידעו שאנחנו יהודים.

ויקטוריה עם אימא שלה פלורה

עלייה לארץ, תקופת המעברות, בית ספר ולימודים

עליתי לארץ ישראל בשנת 1967 לעיר לוד, באותו הזמן דיברתי רק טורקית וספרדית ולא ידעתי עברית. בזמן מלחמת ששת הימים אמרו לנו ללכת אל המקלטים, אך מכיוון שלא ידעתי עברית לא הבנתי מה רצו ממני ומאוד נלחצתי, אך למזלי הייתה לי חברה שידעה ספרדית ועברית והיא תרגמה לי הכל, עד שלמדתי עוד קצת עברית בבית ספר יהודי.

אנחנו לא היינו משפחה דתית, היינו מסורתיים. כשהיינו בישראל נהגנו לטייל עם ספינות וללכת לבית הכנסת בימי שישי, החג האהוב עליי זה ראש השנה בגלל שאני אוהבת את המאכלים השונים והמיוחדים שאני לא רגילה לראות.

מקצוע ועיסוק, הכרות ונישואים ובניית משפחה

עבדתי במפעל של נעליים לנשים, שם הכרתי את אחיו של בעלי אשר הכיר אותי לבעלי, דוד פוניס. בשנת 1970, התחתנתי איתו, כשהייתי בגיל 18 בעוד שהוא היה בן 24. התחתנו בתל אביב באולמי שושנים.

לאחר החתונה החלטנו לעבור לגור יחד בדירה ברעננה, אשר אנחנו גרים בה עד היום. כיום, בעלי כבר יצא לפנסיה בעוד שאני עדיין עובדת בתחום הנקיון. אני אם לארבעה בנות: אוסנת, רוי, אורית ורונית ואני סבתא לתשעה נכדים מקסימים: רון, מור, נוי, מאור, שיר, שחר, נועה, תומר ועמית.

תחביבים, עיסוקים בפנסיה

אני אוהבת לבשל לנכדים שלי מאכלים חדשים שאני מכינה, לשמור על הניקיון ולתפור בגדים. בעלי אוהב לשחק משחקי קופסא למיניהם ולצפות בסדרות בטלוויזיה. בנוסף לכך, כשבעלי יצא לפנסיה אימצנו כלב בשם ריי.

ויקטוריה ובעלה דוד בפארק ברעננה

הזוית האישית

מאור: כבר הכרתי את הסיפור של סבתא שלי ומאיפה היא באה, אבל לא ידעתי את הפרטים הקטנים כמו שבבית שבתורכיה לא הייתה להם למשל, אסלה לשירותים ודומה לכך.. בסופו של דבר זה היה תהליך נחמד ומהנה.

סבתא ויקטוריה: משמח אותי לחלוק את הסיפור שלי עם הדור הצעיר. חשוב להנות מכל רגע בחיים כדי לחיות חיים מלאים ולא להצטער עליהם. אני חושבת שלכל אחד יש את הכוח לעשות שינוי, ועם יש בעיה אז תמיד ניתן לתקן ואפילו לשפר.