מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה רום, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, דבורה רום.

סבתי נולדה ביוגוסלביה בעיר שקוראים לה סטרה קניג'ה, הם דיברו הונגרית, סרבית וגרמנית, לאימא של סבתי קראו קלרה שפיצר לפני הנישואין ולאביה של סבתי קראו מטיאס אונגר. סבתא קלרה היא זו ששיכנעה את סבא מטיאס לעלות לארץ וכל זה על מנת שהילדים יגדלו בארץ ישראל.

לסבתי היה אח גדול שקראו לו שלמה והוא נפטר ואחות קטנה שקוראים לה טובה. לסבתי קוראים דבורה על שם סבתא שלה שנהרגה בשואה.

סבתא דבורה בת שנתיים בראשון לציון

התמונה צולמה בבית שאבא של סבתא דבורה, מטיאס אונגר, בנה. סבתא דבורה מתגוררת בבית הזה עד היום.

כשסבתי עלתה לארץ עם הוריה בגיל 8 חודשים, הם גרו במחנה עולים. סבתא עלתה לארץ בספינת מעפילים בשם רדניק, הספינה יצאה מטרייסט באיטליה. סבתי מכירה את הפרטים רק מסיפורים שהוריה סיפרו לה ומתמונות.

לאחר התקופה במחנה העולים, ההורים של סבתי קנו מגרש בראשון לציון, על המגרש הם הניחו את הקונטיינרים עם כל הריהוט וכך הם גרו בשלוש השנים הראשונות. את המים הם חיממו על פרימוסים, וכך גם התקלחו וכיבסו את הבגדים.

סבא מטיאס ייצר לבד את הבלוקים לבנייה וכך בנה את הבית ואת המפעל שהיה צמוד לבית שלהם. סבי וסבתי גרים בבית זה עד היום ובכל סופשבוע אני מבקרת בו.

סבתא מספרת: "את הקניות ערכנו במכולת ובשר קנינו באיטליז עם תלושים, כי הייתה תקופת צנע בארץ והיינו צריכים לחלק את האוכל כדי שיספיק לכולם. כדי שיהיה יותר אוכל גידלנו ירקות בגינה וגם תרנגולות."

סבתא דבורה חוזרת עם סל קניות מקש

זכרונות ילדות

סבתי זוכרת מילדותה שהיה להם בית מלא אהבה, תמיד היה שמח, היא זוכרת שתמיד היו מלא אנשים בבית, משפחה וחברים. ההורים של סבתי תמיד עזרו לאנשים.

בילדותה היא גם שיחקה בשכונה עם הילדים, כל יום אחר הצהרים היא הייתה יורדת לשכונה ונפגשת עם השכנים. הם שיחקו בקלאס ובחבל. היא אהבה לאסוף ניירות של מסטיקים והיא שיחקה בניירות כמו קלפים, היא אהבה לשחק גם בגוגואים.

בגיל 8 סבתי התחילה להתאמן באתלטיקה קלה והייתה אצנית, קופצת לרוחק והודפת כדור ברזל.

סבתא דבורה תלמידת בית ספר בנחלת יהודה

סבתא שלי אהבה את האוכל של אימא שלה ועד היום היא מבשלת את התבשילים שאימא שלה בישלה, וגם אני מאוד אוהבת לאכול אותם – מדובר בשניצלים, פלפל ממולא, בלינ'צסים..

סבתא שלי למדה בבית הספר היסודי "חביב" בראשון לציון, ובתיכון היא למדה בבית הספר החקלאי בנחלת יהודה, שם היא גם פגשה את סבא שלי אברהם רומנו (שעיברת את השם לרום).

במסגרת בית הספר היסודי סבתא שלי הייתה בנבחרת בית הספר והתחרתה בתחרויות בארץ וגם שיחקת תקופה מסוימת כדוריד (אבא שלי הלך בעקבותיה ושיחק כדוריד כל חייו במכבי ראשון לציון ובנבחרת ישראל).

סבתי לא שירתה בצבא מכיוון שסבא שלי לא רצה שהיא תלך לצבא, במקום זה היא הלכה ללמוד חינוך גופני בסמינר הקיבוצים ולאחר מכן התחתנה עם סבא שלי.

סבתא דבורה וסבא אברהם בצעירותם

עבודה, תחביבים ומנהגים

סבתי עבדה בחייה בהרבה עבודות, בתחילה עבדה במפעל לעורות של המשפחה וניהלה אותו יחד עם סבי, אחר כך ניהלה גן ילדים של ויצ"ו. היא עסקה בהרבה תחומים אבל ב-20 שנה האחרונות היא מנהלת מרפאת שיניים בראשון לציון והיא מאוד נהנית בעבודתה, היא בת 73 ולא חושבת לצאת לפנסיה.

סבתי מאוד אוהבת לבשל, לעשות ספורט – בעיקר הליכה, היא צועדת כל יום.

סבתי באה מבית חילוני אבל מאוד אוהבת שכל המשפחה נפגשת בחגי ישראל בעיקר בראש השנה, פסח ושבועות.

סיפורו של חפץ

החפץ של סבתי שבחרתי להציג הוא תכשיט מזהב. החפץ שייך לאבא שלה שעסק בעיבוד עורות, היה להם מפעל לעיבוד עורות גם ביוגוסלביה וגם בישראל.

על החפץ מוטבעים שני כלי עבודה: בצד אחד יש סכין שאיתו היו פושטים לחיה את העור ובצד השני של התכשיט יש צבת שאיתו היו מותחים את העור. התכשיט הזה הוא עוד מתקופת מלחמת העולם השנייה. השעון היה בכיס של סבא של סבתא דבורה במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא הוריש אותו לאבא של סבתא וסבתא עונדת אותו עד היום.

לסיכום: החלום של סבתי לראות את כל נכדיה גדלים, פורחים ומצליחים, היא רוצה להיות בריאה לעוד הרבה שנים ולזכות לראות את נכדיה מקימים משפחות.

סבתא דבורה וסבא אברהם עם שלושת ילדיהם – מיכל תומר ואלון

סבתא דבורה וסבא אברהם עם ארבעה נכדים – עומרי, יעלי, עלמה ונועם

כל השבט

הזוית האישית

סבתא דבורה: התמונות מעידות על משפחה ששרדה את השואה וגם החפצים שרדו. התמונה העכשיוית עם עלמה מספרת על הניצחון האישי של המשפחה שלי ועל הניצחון הכללי של העם היהודי. התליונים שקיבלתי מסבי ומאבי עד היום על הצוואר שלי, מאז שקיבלתי אותם בסביבות גיל 30 ואני מתכוונת להוריש אותם הלאה, עם שאר התכשיטים ששרדו, לנכדות שלי. יש לי שבעה נכדים: ארבע נכדות ושלושה נכדים.

עלמה הנכדה המתעדת: סבתא דבורה היא הסבתא הכי טובה בעולם! אני אוהבת אותו ושמחתי לשמוע על משמעות התליונים שעל הצוואר שלה. אני מאחלת לסבתא לחיות עד 120 ומבטיחה לה שאשמור על התליונים ואעביר אותם הלאה לילדים או לנכדים שלי כדי שיישמרו לעד ויעברו מדור לדור!