מאגר סיפורי מורשת

שמי יגאל מתתיהו סבא של אלה רוזנמן.

בית ההורים:

כשנולדתי בית הוריי היה בשכונת נווה צדק בתל אביב, מאחר ועברנו לרמת גן כשהייתי בן ארבע בערך, אני לא זוכר הרבה מהבית בתל אביב.

מגיל 4-16 בערך התגוררה משפחתי בדירת שני חדרים בשכונת רמת השקמה ברמת גן באזור הפארק הלאומי, שם למעשה עברה ילדותי. אמי הייתה עקרת בית, ואבי היה צבע במקצועו.

נהגנו לעשות קניות במתחם קניות שכונתי בעל כ – 15 חנויות שונות: מכולת, חנות ירקות, סנדלר, חשמלאי ועוד…

למדתי בבית ספר יסודי "נטעים". אחר הצהריים הייתי חניך בנוער עובד, ולאחר מכן מדריך צעיר בתנועה. כשלא בילינו בתנועת הנוער היינו נפגשים כל החברים בפארק הלאומי, ומשחקים משחקי כדור ועוד… היינו קבוצת חברים מאוד טובים ובילינו ביחד את כל תקופת הילדות, אנו בקשר עד היום.

למדתי בתיכון "מכללה לאלקטרוניקה" בתל אביב. בגיל שש עשרה הכרתי את אשתי רחל, ונהגנו לצאת לטיולים ביפו העתיקה, לסרטים בקולנוע אלנבי בתל אביב וקולנוע העצמאות בבת ים. הייתי קונה בגדים ונעליים בחנויות מסוימות ברחוב דיזינגוף תל אביב.

היו לנו אלבומי תמונות ותמונות רבות, אך לצערי, בשנת 1991 במלחמת המפרץ פגע טיל סקאד בבית הורי (סבא רבא וסבתא רבתא). זו הייתה פגיעה ישירה בביתם ברמת גן ולכן כל התכולה כולל האלבומים והתמונות נשרפו ולא נותר תיעוד.

שירות צבאי

התגייסתי בחודש פברואר שנת 1970 לשירות קרבי ומשמעותי ב"גולני", כבר בטירונות עברתי הכנה לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ולאחר מכן עשיתי קורס מ"כים בגולני.

במהלך שירותי הצבאי שירתי בתפקיד מפקד כיתת טירונים בגולני. היינו יוצאים הרבה לשטח ואף השתתפתי בכמה מבצעים (מרדפים, חלק מהזמן בדרום לבנון, וגם בבקעת הירדן). במשך תקופה ארוכה בנוסף להיותי מ"כ היית מאגיסט (אחראי על מאג) של מפקד חטיבת גולני לכן הייתי בהרבה מבצעים והיה עליי אחריות רבה.

היית ישן רוב הזמן בבסיס (לפני עידן הנהלים החדשים) והיו חודשים רבים וארוכים שלא הייתי יוצא לחופשה בבית. חלק גדול מהזמן היינו אוכלים בשטח (מנות קרב).

 בתקופת השירות הצבאי

 בתקופת השירות הצבאי בגולני

עבודה

אחרי הצבא ולאחר נישואיי לרחל אשתי, ביקרתי בנגרייה של אביה (יוסי), התלהבתי מהיצירה ומהעבודה בעץ  והתחלתי ללמוד את מקצוע הנגרות, לאחר שמונה חודשים של עבודה בנגריה אצל חמי (אבי של אשתי) הפכתי להיות עצמאי. הקמתי עסק לעבודות נגרות שונות, מטבחים, חדרי שינה ארונות, שידות וכולי.

לאחר שנים ניסיתי להתפתח לכיוונים נוספים וטסתי לתערוכות בחו"ל, שם נחשפתי לחומר שנקרא "קוריאן" והקמתי מפעל בעל מוניטין רב לעיבוד משטחי "קוריאן", לאחר מכן אף הייתי יבואן בלעדיי של חומר דומה שנקרא "סטארון" של חברת סמסונג.

בשנה האחרונה יצאתי לפנסיה והיום אני נהנה עם משפחתי לאחר שנים רבות של עבודה קשה והשקעה של שעות רבות מחוץ לבית.

איך אני ואשתי רחל (סבתא של אלה) הכרנו?

שהייתי בן 16 היה לי חבר טוב שהייתה לו חברה והיא הכירה לי חברה טובה שלה, רחל. מיד מהמפגש הראשון היא מאוד מצאה חן בעייני והייתה בדיוק מה שחיפשתי. החלטתי שאני איתה, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. (זה מבחינתי משפט ההשראה שאני לוקחת איתי – היום כבר לא משתמשים במשפט הזה ואולי גם לא מרגישים את ההרגשה הזו).

אני גרתי ברמת גן והיא גרה בבת ים ולמרות המרחק נפגשנו הרבה, ובילינו ביחד. לאחר שלוש שנים של אהבה גדולה החלטנו להתחתן.

התחתנו בגיל 19 (כשהייתי עדיין חייל) בבית כנסת בשדרות העצמאות בבת ים שהיה נחשב בית כנסת גדול ומפואר.

סבי וסבתי רחל מתתיהו (שם נעוריה – רחל מאירי – ביום נישואיהם בתאריך 18/1/1972

עוד תמונה מיום הנישואים

התחלנו חיינו המשותפים כזוג נשוי בדירה קטנה וישנה ברחוב כצנלסון בבת ים. כשנה וחצי אחרי הנישואין נולדה הבת הבכורה שלנו (אימא שלך מרב) ושלוש וחצי שנים אחר כך נולדה הבת האמצעית אביטל ועברנו להתגורר בבית חדש ברחוב יוספטל בבת ים, כשהיינו בני שלושים הבן הקטן שלנו ניסיי נולד.

בשנת 1985 עברנו להתגורר בבית פרטי בראשון לציון ממש מול בית ספר טביב, בבית דו משפחתי צמוד להורים של אשתי (יוסי וזיוה).

הנכדים שלנו

בשנת 2001 נולד לנו הנכד הראשון: רום (אחיך הגדול) היום הוא בן 21 חייל משוחרר. הייתי סבא לחוץ ודאגן והתרגשתי מאוד מ"התפקיד החדש" – סבא.

 אני סבא

אני ואשתי בצעירותינו

מאלבום התמונות שלי

ארבע שנים אחר כך נולדה הנכדה השנייה נויה (אחותך, תלמידת יב מגמת ספורט ביגאל אלון) והאושר וההנאה מהנכדים הוכפל, כחמש שנים אחר כך אמא שלך ואחותה נכנסו להריון בהפרש של חודש אחד כך שבזמן קצר זכיתי בשתי נכדים חדשים, אלה שנולדה בתאריך 23.2.2010, ואיתי הבן של דודה שלך אביטל שנולד בתאריך 23.3.2010. הם גדלו ביחד ובילו הרבה אצלנו. שלוש שנים אחר כך נולדה הנכדה הקטנה אמה. (היום היא בת 9) כשאיתי ואמה היו קטנים הם יצאו לשליחות (בקייב ואחר כך בברלין) והתקופה הזאת הייתה מלאה בגעגועים לנכדים ולבילוי של כל המשפחה יחדיו.

לפני כמה שנים הם חזרו להתגורר בארץ. ומאז אני שמח שכל המשפחה שוב ביחד נפגשים הרבה קשורים וקרובים מאוד.

הדבר שאני הכי אוהב בעולם זה הילדים והנכדים שלי. והדבר שהכי חשוב לי בעולם זה המשפחה שלי ושכולנו מאוחדים. אנחנו אוכלים ימי שישי ושבת ביחד וחוגגים את החגים יחד כמובן גם ימי הולדת.

התחביבים שלי

התחביבים שלי הם בעיקר סביב המשפחה, אני אוהב לצאת להליכות עם סבתא. ואנחנו מבלים יחדיו. אני אוהב סודוקו, תשבצים ובעיקר חדשות, אקטואליה ופוליטיקה. יצאתי לפנסיה לפני שלוש שנים, ומאז יש לי יותר זמן לתחביבים ולבילוי עם המשפחה.

החלומות שלי הם האושר והרווחה של הילדים והנכדים וההצלחה שלהם.

מסר לדור הצעיר

מאחר והדבר הכי חשוב לי זה המשפחה המסר שלי הוא שמירה על קשר במשפחה באהבה בריאות ואושר ודאגה אחד לשני ושמירה אחד על השני, בילויים משותפים וצבירת חוויות משותפות.

המסר שלי לדור הצעיר הוא להאמין בעצמך – לשאוף גבוה להציב מטרות ולפעול להשיגם.

הזוית האישית

סבא יגאל: נהנתי מאוד לספר לנכדה שלי אלה על חיי ולהיזכר בכל מה שעברתי בחיי. אני חושב שזו עבודה מאוד מאוד חשובה בשביל שתשאר מזכרת כתובה, יש דברים שאלה לא ידעה עליי וחידשתי לה. נהנתי מהזמן המשותף שהיה לנו במהלך העבודה הזו, חיפוש באלבומים ישנים והעלאת זיכרונות.

אלה הנכדה: בזוית האישית שלי בחרתי לספר מעט על סבא רבא שלי, יוסי – יוסף חיים מאירי ז"ל. סבא של אימא שלי (אבא של סבתא רחל) נפטר באוגוסט 2022 (כשהוא כמעט בן 90). הייתי מאוד קשורה וקרובה אליו וביליתי איתו הרבה, אני גם מכירה המון סיפורים עליו ששמעתי מאז שאני קטנה, היו לו חיים מעניינים מאוד ומלאים בהרפתקאות, סכנות והצלחות. אם הוא היה בחיים, ברור לי שהייתי עושה את העבודה עליו ואיתו ביחד.

חבל לי שפיספסתי את ההזדמנות לעשות איתו את העבודה ולהעלות על הכתב חלק מהסיפורים של בן אדם מיוחד מאוד, אשר עלה לארץ מסוריה כשהיה בן שנתיים והפך ליתום מאב, התגורר בירושלים בתקופה של השלטון הבריטי, וברח מהבית להתגייס לפלמ"ח כשהיה בן 15 (לא אמר את גילו האמיתי כי לא גייסו בגיל כ"כ צעיר), הוא נלחם במלחמות ישראל הקים בית ועסק ואף היה יושב ראש התאחדות בעלי מלאכה. סבא יוסי היה ילד "עני" שבנה במו ידיו את ההצלחה העסקית שלו והמשפחתית שלו – שהקים ביחד עם סבתא זיוה שבט לתפארת.

אני מתגעגעת אליו.