מאגר סיפורי מורשת

בס"ד.

שמי אסתר, במסגרת שיתוף פעולה בין התאחדות הסטודנטים הארצית לבין תכנית הקשר הרב דורי אני מתעדת את חייה של חסיבה ביטון ומעלה את סיפורה אל מאגר המורשת של התכנית.

חסיבה ביטון נולדה בתאריך 9.7.1945 במרוקו להוריה, חוה ופנחס ז"ל, ארץ מוצאם היא מרוקו. חסיבה גדלה במרוקו עם אימא עד גיל 3, מגיל קטן לימדו אותם קרוא וכתוב ולדבר בעברית.

חסיבה עלתה ביחד עם משפחתה בשנת 1956. משאית הורידה אותם במושב רחוב והדבר הראשון שעשו שהגיעו לארץ ישראל הוא לנשק את אדמת ארץ ישראל. אהבתם לארץ ישראל גברה על הכל.

כשהגיעו, כל אחד קיבל פרוסת לחם, כמה ירקות ופירות וביצים על מנת שיוכלו לחיות מזה. בגיל 6 היא החלה ללמוד בבית ספר ״ביכורה״. בזמנה, כל הילדים היו מעסיקים את עצמם אחרי בית הספר במשחקי חברה כמו גולות, גוגואים וכדומה. בערב היו עושים שיעורי בית בדרך כלל.

בבית הספר חסיבה הייתה מהילדות המחוננות של הכיתה, היא אפילו הייתה מתקנת את המורה בהגייה של מילים בעברית. המורה מאוד הופתעה ואף הגיעה לביתם כדי להבין מאיפה הידע הנרחב בשפה העברית. כשנכנסה שמעה תקליט של ג׳ו עמר בשם ״ידידי השכחת״ ואז הבינה במה מדובר, המורה הוקסמה משפתם הגבוהה.

כבר מגיל מאוד מוקדם יחסית (8-9) החלו הילדים לעבוד בחקלאות בשביל לעזור בכלכלת הבית. כשסיימה חסיבה את כיתה ח׳, עברה ללמוד ב״כפר הרואה״, ושם גם הפגינה ידע רב כשקיבלה במבחן בתנ״ך את הציון הכי גבוה בשכבה. המורה רצה להעניק לה פרס מהמנהל וכשנכנסו למנהל בית הספר המנהל אמר: ״כל זמן שאנהל את בית הספר הזה שום ספרדי לא יקבל ממני פרס״. חסיבה שמעה את דברי המנהל ומיד חזרה לביתה. יום לאחר מכן עברה ללמוד בישיבה התיכונית ושם למדה במשך חמש שנים.

מקצוע ועיסוק

חסיבה אהבה מאוד לעסוק בתפירה, היא תפרה המון שמלות וחולצות לאחים ולאחיות שלה, תיקנה כל בגד שהיה פגום. עד היום היא עדיין תופרת ומעסיקה את עצמה בזמנה הפנוי בבית. היא התחילה לעבוד כתופרת מהבית והצליחה לפרנס משפחה שלמה מהתפירה שלה, היה לה סגנון תפירה ייחודי וסטייל מיוחד של שנות השבעים.

נישואים, בניית בית ומשפחה

חסיבה הכירה את בעלה ניסים בשכונה בה גדל, ניסים גם עלה ממרוקו, מהעיר קזבלנקה והתגורר במושב רחוב. ניסים עבד בחברת ״תדיראן״, נולדו להם שמונה ילדים: חמישה בנים ושלוש בנות. הילדים התחתנו והביאו ילדים והפכו אותם לסבא וסבתא מאושרים. היה לחסיבה ולניסים תחביב משותף: לעשות קניות ביחד כל יום רביעי, באותו מקום באותה שעה, זה היה הבילוי השבועי שלהם.

לחסיבה וניסים היה בנוסף ילד שנפטר בגיל שלושה חודשים במוות בעריסה, זה היה קשה אך הם עברו זאת בגבורה, החיים ממשיכים.

חפץ מיוחד שהועבר מדור לדור

החנוכייה של אביו של ניסים נשמרה עד היום בבית שלהם, זהו חפץ יקר לליבם שעבר ארבעה דורות.

ניסים וחביבה אהבו את התרבות הישראלית ולא שום תרבות אחרת, הם האמינו ביהדות ובתורה.

יציאה לפנסיה

חסיבה תמיד הייתה עובדת מהבית כתופרת כך שלא הפסיקה אף פעם לעשות זאת, ניסים יצא לפנסיה בגיל 63 ועוזר לילדים בגידול הנכדים.

מסר לדור הצעיר- תמיד לנהוג בכבוד כלפי כל אחד, להיות מאופק וסבלני, כל ישראל אחים ואין מקום למריבות עם אף אדם – ״ואהבת לרעך כמוך״.

הזוית האישית

אסתר הסטודנטית המתעדת: מאד נהניתי לשבת ולשוחח עם הוותיקה, למדתי רבות מהערכים שהיו להם והלוואי ונגשים זאת גם בהווה.