מאגר סיפורי מורשת

בס"ד.

דוד אברג'ל נולד בתאריך 10.02.1949 במרוקו להוריו אליהו וחביבה ז"ל, מוצאם גם ממרוקו.

תקופת הילדות

במרוקו, אמו הייתה שומרת עליו עד גיל 4. החל מגיל 4 למד בחדר עד גיל 7, למד על כתיבת האותיות א' ב', קרוא וכתוב וכמובן דיבור בלשון הקודש (עברית). הם למדו בחדר מהבוקר עד הערב, היו לימודים מאד מאסיביים מגיל קטן.

העלייה לארץ תקופת המעברות

דוד עלה עם הוריו יחד לארץ בשנת 1956, הוא היה בן 7. הוריו ירדו מהמשאית שהובילה אותם למושב רחוב והדבר הראשון שעשו – נישקו את הקרקע של ארץ ישראל מתוך אהבה ותשוקה כלפי הארץ הקדושה. הם עזבו את ביתם ורכושם במרוקו ועלו ארצה מתוך זיקה לארץ ישראל. כשהגיעו למושב 'רחוב' שבעמק המעיינות, דוד זוכר כי קיבלו לחם שחור, שתי עגבניות וכמה ביצים לכלכלתם.

בגיל 7 נכנס ללמוד בבית הספר 'ביכורה' שבמושב, החל את לימודיו מכיתה ב' עד כיתה ח'. לאחר יום הלימודים היו משחקים יחד כל ילדי השכונה בסביבונים, גולות וכו', לאחר מכן היו עושים שיעורי בית. בזמנו, לא התקיימו חוגים ופעילויות כלל, אלא הם היו צריכים להעסיק את עצמם.

בנוסף, הוותיק מספר כי עוד מהיותו בגיל קטן היה מאד מחונן, היה מתקן את המורה בהגייה נכונה. בעקבות זאת, החליטה המורה להגיע להוריו הביתה ולהבין מאיפה מגיע הידע הרב הזה וכמובן שיבחה אותו בפני הוריו. וכן, המורה שמעה תקליט מיוחד שהביאו עימם ממרוקו בשם: "ידידי השכחת" (ג'ו עמר) והתפלאה כיצד ידעו במרוקו לדבר עברית כזו, הייתה להם שפה מאד גבוהה.

כאשר הגיעו לכיתה ג', אחר הלימודים החלו הילדים לסייע כלכלית להורים אשר עסקו בחקלאות על מנת שיוכלו להתקיים.

כאשר סיים את כיתה ח' נשלח ללמוד ב'כפר הרואה'. מהרגע שנקלט שם היה להם מבחן בתורה והוותיק קיבל את הציון הכי גבוה משאר התלמידים (86%), המורה לקח אותו למנהל לקבל פרס והמנהל אמר: "כל עוד אני יושב ומנהל את המקום, אף ספרדי לא יקבל ממני פרס". כאשר שמע משפט זה חזר מיד לביתו. הוריו שלחו אותו לישיבה תורנית ולמד שם במשך ארבע שנים, עד לגיל 16.

דוד אהב מאד לעסוק בשירה, בעיקר פיוטי מרוקו, מתוך שיר ידידות אשר חובר על ידי משוררים וגאוני עולם. עד היום אוהב דוד לעסוק בשירה, הוא חזן בבית הכנסת, קורא בתורה בנוסח יהדות מרוקו.

שירות צבאי

דוד שירת בשירות צבאי מקוצר מכיוון שהיה בן יחיד והצבא אישר לשרת בשירות מקוצר. לאחר שהשתחרר מהצבא עשה מילואים עד גיל 50 והשתתף בין היתר במלחמת יום הכיפורים. בתקופת מלחמת יום הכיפורים, הגדוד כולו היה פרוס מתחת להר. באחד הימים לקראת הערב התפוצץ מטוס "פאנטום" קרוב אליהם, במשך יותר מחצי שעה היו פיצוצים באזור ולמזלם אף אחד לא נפגע מהגדוד. לאחר המלחמה שירת במילואים כפי שציינתי לעיל,עד גיל 50.

מקצוע ועיסוק

כל חייו עסק דוד בחקלאות. ענף החקלאות אצלו היה מאד נרחב. וכן, כיהן כמזכיר במושב וכרכז מוניציפאלי במועצה אזורית עמק המעיינות. לאחר מכן, היה חבר הנהלה במפעל 'עוף טוב' ומנהל מחלקה במפעל. עוד שימש כעוזר שר הפנים לענייני התיישבות במשך שלוש שנים ומשם עבר להיות מנכ"ל אגף הרווחה בהסתדרות בתל אביב. לאחר תקופת תעסוקה זו החליט לחזור לחקלאות, קרוב לביתו ולמשפחתו.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

דוד הכיר את אשתו בגיל 18, אשתו הייתה עובדת בקיבוץ "טירת צבי" והוא היה עובד עונתי בהובלת קש באותו הקיבוץ, כך הכירו והתחתנו. נולדו להם חמישה ילדים, שלוש בנים ושתי בנות. הילדים התחתנו, הביאו ילדים. כיום דוד הוא סבא רבא ומגדל משפחה לתפארת. הם מקיימים מפגשים משפחתיים בחגים, אירועים משפחתיים ואף יושבים בערבים יחדיו. המשפחה הינה משפחה מאד מגובשת.

דוד מעביר הלאה במשפחתו מוסר ומסורת, ותרבות מיוחדת על טהרת מרוקו. דוד מציין כי הוא לא מתחבר לשום תרבות אחרת, מלבד תרבות תורת ישראל.

תחביבים

דוד מתחבר בעיקר למוסיקה, כפי שציינתי קודם, אוהב לשמוע את פיוטי מרוקו ושירה, בעיקר מהזמר ג'ו עמר. הוא שומע אותו רבות עד היום ואף משריש אותו במשפחה.

יציאה לגמלאות

כל חייו חלם דוד שמשפחתו תמשיך על פי המסורת המקורית של דרכי אבותינו כעם ישראל. עד היום משריש זאת לנכדים ולנינים על מנת שלא ישכחו את המסורת ומאין באנו.

מסר לדור הצעיר

המסר של דוד לדורות הבאים הוא להיות סבלני, לדבר בנחת ולהקשיב לזולת, לדעת להכיל את האחר. כמו כן, כל דבר לחשוב בשיקול דעת והחשוב ביותר – לאהוב את בני ישראל אהבה אמתית – "ואהבת לרעך כמוך". ולזכור תמיד, לא מוותרים על עקרונות בשום מקרה.

הזוית האישית

הדר הסטודנטית המתעדת: מאד נהניתי לשוחח עם דוד. הבנתי את כל הקשיים אותם הם עברו בעבר על מנת להגיע לארץ הקדוש. ראיתי כמה חשוב להסתכל על הכל באופן חיובי ולהעריך כל דבר שאנו מקבלים וכן לא לשכוח תמיד – לא לאבד את העקרונות עליהם גדלנו.