מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר רוזנפלד, ואני סבתא של אוריה היקרה שתחי'.

נולדתי כאסתר בן שחר בשנת תשי"ד 1954 בתל אביב, לאבי הרב אורי בן שחר ע"ה ולאמי הגברת רבקה עלקא ע"ה. נקראתי על שמה של סבתי, הרבנית אסתר הי"ד שנספתה בשואה.

אבי היה מנהלם של כמה בתי ספר חב"ד, והיה פעיל ראשי ברשת אהלי יוסף יצחק בארץ הקודש, הוא נקרא לנהל את בית הספר של הרשת – ביפו, בשלהי תשי"ח הוא  נסע בברכתו של הרבי להקים בית ספר במושב ברוש, בסוף שנת תשי"ט חזר לנהל את בית הספר ביפו במשך שלושים ושלוש שנה ניהל את בית הספר, לאחר יציאתו לגמלאות נתמנה ליושב ראש המועצה הדתית בכפר חב"ד, וראש כולל תפארת זקנים לוי יצחק בתל אביב

גדלתי כילדה בתל אביב, ובגיל שתים עשרה עברנו להתגורר בכפר חב"ד.

שנה אחר כך, כשהייתי בת שלש עשרה וחצי, באביב של שנת תשכ"ז 1967, הייתה בארץ "תקופת כוננות" במשך מספר שבועות. עמדנו כולנו – כל תושבי הארץ – בפחד מפני המלחמה, הרגשנו שהמלחמה ממשמשת ובאה.

באותם ימים, גייסו את כל הצעירים שיכלו לשרת בצבא, וחסרו ידיים עובדות בהמון תחומים ושירותים. ולכן לקחו אותנו, תלמידות כיתה ט ב"בית רבקה", לעבוד בשדות הכפר, במקומם של העובדים שגויסו. יצאנו במשאיות בשעת בוקר מוקדמת לעבודה בשדה הכותנה, ניכשנו עשבים מזיקים במשך כמה שעות, ובהמשך – חזרנו הביתה וללימודים.

באחד הימים, בעודנו עובדות בשדה, נשמעה אזעקה ומלחמת ששת הימים פרצה. מיד הגיעו המשאיות, החזירו אותנו לבתים ולמקלטים. אנחנו, ביחד עם משפחות נוספות, שהינו במקלט, שהיה לא רחוק מביתנו (במקום שבו ניצב כיום "בית שז"ר").

הזוית האישית

אוריה: תודה לך סבתא ששיתפת אותי בחוויות הילדות שלך.