מאגר סיפורי מורשת

הייתי בת שמונה בערך וגרתי באוג'דה שבמרוקו. עיר לא גדולה במיוחד אבל מאוד מטופחת, בזמן השלטון הצרפתי. זכור לי פסל גדול של הגנרל קלמנסו, רכוב על סוסו, שעמד בכיכר. האמרה המפורסמת שלו הייתה: "הרעיונות הם אלה שנותנים אומץ".

המגורים שלנו ובית הספר היו באותו רחוב, במרחק לא גדול, אחד מהשני. זה היה בית ספר יהודי לבנות, נפרד מהבנים אבל באותו שטח. הוא היה בקומת הקרקע ללא קומות נוספות מעליו.

המקרה שברצוני לספר עליו קרה בערך בשנת 1948 או 1950, תמיד המאורעות בארץ השפיעו על הערבים המקומיים והתוצאות היו קשות בוקר אחד, עמדה במקרה ליד חלון אחת הכיתות, ערימה די גבוה של חצץ. כביכול תמים.

לפתע שמענו שערבים שופכים מהחצץ לתוך צינור די רחב של תנור החימום שעמד בתוך הכיתה.

הרגשנו שמשהו לא טוב עומד להתרחש והמורות מיד החליטו להתארגן על מנת לשמור על הילדים, בעיקר שלא יגרם להם נזק. הם ביקשו מהילדים שגרו קרוב, לרוץ מהר הביתה ולספר להורים. אלה שגרו רחוק יותר היו צריכים לחכות, בתחום בית הספר, שיגיעו ההורים לקחת אותם. רצתי הביתה , חסרת נשימה, וסיפרתי לאמי על הנעשה בחוץ.

בדיוק באותו היום אמי בישלה אורז. מיד היא הוסיפה כמה כמויות אורז, בסיר גדול, והיות והגגות שלנו היו שטוחים, יכולנו לראות את חצר בית הספר, מהגג שלנו. קשרנו את סיר האורז בחבלים ובעזרת השכנים, העברנו את הסיר לחצר בית הספר כדי לספק לילדים שעדיין היו שם לפחות התחלה של ארוחת צהריים… בינתיים נודע לנו שאוטו משא מלא ערבים צוהלים, עבר ברחוב ואף אחד לא ידע לאן הם נסעו…לדאבוננו נודע הדבר די מהר.

הם נסעו לכפר קטן של "כורי פחם" לא רחוק מהעיר שלנו, כי הם ידעו שגרות שם משפחות יהודיות. לא היה להם ממש נשק, רק מקלות וגרזנים. הם תקפו והרגו משפחות שלמות במקום.

מיד לאחר הטרגדיה הזאת, העבירו את המשפחות הנותרות אלינו לבית הספר, סדרו להם תנאים מינימאלים עד כמה שאפשר היה ואנחנו לא למדנו כמה ימים עד שמצאו להם פתרון. אמי הייתה הולכת אליהם לעזור ולנחם. פעם אחת היא לקחה אותי לשם. ראיתי שם תמונה שלא אשכח בחיים…. ילד קטן בגיל הגן, בערך, מגולח ראש וסימן של גרזן על הקרחת…

הזוית האישית

סבתא אסתר: המפגשים היו מעניינים, היה חשוב לשתף את הדור הצעיר בסיפורים שחווה הדור שלנו. נהנתי להכיר את הנכדה שלי מזווית אחרת ולא רק במשפחה.

אלי: נהנתי לשמוע על הסיפור של סבתא שלי. המפגשים קירבו בינינו ובלי המפגשים אני לא חושבת שהייתי שומעת את הסיפור הזה ומתעניינת בו.