מאגר סיפורי מורשת

שלום קוראים לי זיוה, נולדתי וגדלתי בירושלים.

בילדותי,  לא היו מסכים, טיסות ואפילו לא היו מזגנים. מזג האוויר בירושלים היה נהדר, ולא היו זקוקים למזגנים, כך שלא הרגשנו בחסרונם.  בתור ילדה לא ידעתי שבעתיד יהיו מכשירים אלקטרוניים, כמו טלפונים ניידים מחשבים טלוויזיות וכולי.

פעם היינו הולכים ברגל לבית הספר, עם תום הלימודים,  חזרנו הביתה, ובמקום להישאב למסכים שיחקנו עם חברים. שיחקנו  בקלאס, תופסת, מחבואים, חמש אבנים והמון המון משחקי קופסא.

יום הלימודים הסתיים בסביבות השעה 14:00 , ואחרי ארוחת צהריים ושיעורי בית, המשכנו לשחק ולא חזרנו הביתה יותר מאוחר מהשעה 19:00 בערב. לאחר מכן התארגנו לשינה, וקראנו ספר במיטה עד שנרדמנו.

בית הכנסת "שערי רחמים"

בימי שישי-שבת, התלבשנו חגיגי (אנחנו קראנו לזה בגדי שבת), הלכנו לבית הכנסת של סבא רבא שלי "שערי רחמים" שנמצא ברחוב שילה מספר 18. בית הכנסת הוקם בשנת 1906 על ידי סבא רבא שלי שעלה לישראל עם משפחתו משירז שבפרס. אבא שלי היה הנכד הראשון ובית הכנסת היה בשבילו חיבור לשורשים, הוא היה גבאי בית הכנסת עד ליום פטירתו בהיותו בן תשעים ושבע.

אנחנו משפחה דתית. פעם שעוני שבת שנועדו לכבות ולהדליק את האור, היו חלקיים. אבא שלי היה מכוון את השעון לפני כניסת שבת, באיזו שעה האור בבית ייכבה. למחרת במהלך יום שבת היה אור, אבל לקראת צאת השבת כשהתחיל להחשיך, אבי היה הולך לתפילת ערבית, ואנו – אימי ואנחנו הבנות, היינו מחכות לו שיחזור, וייעשה הבדלה. היינו קטנות, וקצת פחדנו מהחושך, אימי הייתה מושיבה אותנו ליד החלון, היינו רואות את פנסי הרחוב דולקים, ואימי שדיברה שפות רבות, וגדלה בעיר העתיקה,  הייתה שרה לנו רומנסות ספרדיות,  עד שאבי היה חוזר מבית הכנסת, עושה הבדלה והיינו מדליקים את האור.

הזווית האישית

סבתא זיוה :כאשר נטע התקשרה לספר לי על הפרויקט, ושאלה אותי אם אני מוכנה להשתתף, עוד לפני שקיבלתי הסבר מפורט על הפרויקט, נתתי תשובה חיובית. בדור שלנו הקשר עם הנכדים שונה ממה שהיה לנו בילדותינו. כל חוויה, מעמד חגיגי, פעילות הקשורה בנכדים, מעשירה אותנו. התוכנית – קשר רב דורי, העמיקה מאוד את ההיכרות. חשפתי בפני נטע דברים מילדותי, משחקים, חיי חברה ומשפחה. ראיתי כיצד נטע מקשיבה קשב רב וליבי שמח בקרבי. הנסיעה למוזיאון "אנו" גרמה להיכרות נוספת עם חבריה וחברותיה לכיתה, המקום שלה בכיתה, הענווה שיש בה, וההתנהגות הנעימה במהלך כל היום, שמחה וריגשה אותי מאוד מאוד. כוונת הפרויקט הייתה שהילדים יעמיקו את הקשר עם הסבים והסבתות, אבל אני מרגישה שיצאתי נשכרת מההיכרות שלי עם נטע, היכרות עם צדדים נוספים באופייה, מעמדה החברתי, הכבוד והאכפתיות כלפי המבוגר. אשרינו שזכינו.

נטע: היה לי ממש כיף בקשר הרב דורי, משום שלמדתי הרבה יותר על הילדות של סבתא שלי, ובנוסף היה לי כיף שלקחו אותנו למוזאון, בגלל שלמדתי דברים חשובים על היהודים.