מאגר סיפורי מורשת

שמי שלמה גולן נולדתי במקנס שבמרוקו בשנת 1945.

לאחר השואה, יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו לארץ למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת.

עם סיום מלחמת העולם השנייה חשו יהודי מרוקו כי פרק בתולדותיהם הגיע לקיצם. משנת 1947 גבר קצב העלייה ממקנאס, בסיוע המוסדות הציוניים ושליחים מארץ-ישראל. בשנות ה-60 של המאה ה-20 עזבו רוב יהודי העיר את מרוקו,  בשנות השבעים נותרה קהילה קטנה של בני המעמד הבינוני ולהם שני בתי כנסת. רק כמה עשרות יהודים נותרו במלאח הישן. בשנת 1955 הוקם סניף משותף של פאס-מקנאס של "המסגרת" -המחתרת היהודית במרוקו הסניף אופיין בכמות פעילים גדולה בקהילה יהודית-מסורתית שמטרתם הייתה לפעול בצורה מחתרתית בתחום ההגירה. לאחר מכן עלו היהודים בגלים, סביב מלחמת ששת הימים. וכך בא הקץ על קהילת יהדות מקנס.

המשפחה שלי עלתה לארץ בשנת 1949 ובשנה הראשונה התגוררנו במעברת "מחנה ישראל" ליד לוד.

מחנה ישראל היה מגדולי מחנות העולים ומעברות העולים בישראל, שכן צפונית לעיר לוד ומזרחית לכביש לוד – פתח תקווה. מועצה מקומית לשעבר. כיום שטח המעברה נמצא בתוך מתחם התעשייה האווירית לישראל. ויקיפדיה

גרנו במחנה בתוך אוהלים, וכשנה לאחר מכן עברנו למעברה מתקדמת, יותר בקריית שמואל, שם ישנו בצריפים.

החיים בארץ היו מאוד קשים, ואבא שלי שהיה חייט והיה לו בית מלאכה במרוקו, נאלץ לעבוד בארץ, בכל עבודה שמצא .

רצינו לעזוב את המעברה ולכן ההורים שלי חסכו כסף, ואימא שלי נאלצה למכור את כל התכשיטים היקרים שהביאה ממרוקו. כך הצלחנו לקנות בית בקרית חיים ושם הוריי חיו עד יום מותם. "ב-1950 סופחה קריית חיים לחיפה, יחד עם שכנתה קריית שמואל. במהלך שנות ה-50 הוקמה קריית חיים המערבית שבניגוד לקריית חיים המזרחית, כללה רבי קומות. לקראת סוף שנות ה-50 החלו להבנות רבי קומות גם בקריית חיים המזרחית, בשנת 1964 הוחל בבניית 320 יחידות דיור במערב הקריה לכיוון חוף הים". (ויקיפדיה).

כשעברנו לקריית חיים אבא שלי החליט להביא צלם שיצלם תמונה משפחתית בחצר הבית. צילום זה היה אירוע חגיגי בשבילנו. כשהורי נפטרו אני ואחיי מצאנו את התמונה בביתם, תמונה יחידה משפחתית מתקופת ילדותי, והחלטנו למסגר אותה ולשמור עליה בביתי. תמונה זו מאוד חשובה לי.

צילום משפחתי בחצר בית הוריי

הזווית האישית

רותם: אני למדתי על הילדות של סבא שלי, על השורשים במשפחה, ועל התרבות והמנהגים המרוקאים, אהבתי לראיין ולשמוע על הילדות של סבא שלי.

סבא שלמה: החוויה שלי, היא בחיבור לנכדה שלי, דרך הסיפור על השורשים שלי. אני שמח שסיפרתי וחלקתי עם נכדתי, את הסיפורים על הילדות שלי. אני לא זכיתי לשמוע מהורי, סבי וסבתי על ילדותם וקורותיהם במרוקו.