מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר קליימן, נולדתי ביולי 1946 בעיר פליטים בפולין. עיר זו נמצאת בחבל שלזיה שהייתה שייכת במלחמת העולם השנייה לגרמנים, ננטשה על ידי הגרמנים לאחר המלחמה ועברה לפולין. הפולנים והיהודים הורשו להתיישב בבתים נטושים.

נולדתי להורים שורדי שואה שהתחתנו לאחר המלחמה. אימא שלי ברחה בזמן המלחמה מליטא לרוסיה. אבא שלי ברח מפולין לרוסיה. כל אחד מהם נכלא ברוסיה במחנות עבודה. הם נפגשו בסוף המלחמה והתחתנו, למרות שהיה ביניהם הפרש של 30 שנה. אימא שלי הייתה רווקה והייתה אשתו השנייה של אבא שלי. בשנת 1950 אני, הוריי ואחי הצעיר עלינו לארץ ישראל, הייתי בת 4. הגענו באונייה "קסיטה" והגענו אל שער העלייה בחיפה. נשלחנו למעברה, גרנו בצריף עד שנכנסנו לבית קבוע בקרית ים ליד חיפה.

ילדותי וגיל ההתבגרות

בקרית ים עברתי את הילדות ואת הנערות. שם למדתי בגן, בבית ספר יסודי ותיכון. בקריה גרו עולים מכל העדות. היה קיבוץ גלויות אמיתי. כולם היו חברים. הייתה ילדות מאושרת, הרבינו לשחק משחקי חברה בחוץ לדוגמא: מחבואים, תופסת, עמודו, משחקי כדור ועוד. ליד ביתי היו דיונות (גבעות) של חול והילדים נהגו לעלות על הדיונות ולהתגלגל בחול עד לתחתית. ליד ביתי היה גם בית קולנוע. אהבתי ללכת מדי שבוע אחר הצהרים לסרט "טרזן".

למדתי בבית ספר יסודי ובבית ספר תיכון ממלכתי דתי. בשבתות נפגשתי עם חברות ואחר הצהרים הלכנו לתנועת נוער "בני עקיבא". להוריי הייתה חנות ירקות. בשל גילם המבוגר אני עזרתי בחנות וגם עזרתי בעבודות הבית. כבר מגיל 15 ידעתי לבשל. בגלל שהייתי דתיה לא הלכתי לצבא. בגיל 18, לאחר לימודי בתיכון עברתי ללמוד פסיכולוגיה וחינוך באוניברסיטה בר-אילן ברמת גן. הוריי ואחי עברו בעקבותי לגור ברמת גן. בתקופת הלימודים באוניברסיטה עבדתי במושבים כמורה לעברית לאנשים מבוגרים שלא ידעו לקרוא ולכתוב.

בתום הלימודים התחלתי לעבוד בטיפול בנוער עבריין, כקצינת מבחן לנוער במשרד הרווחה. במסגרת זו עזרתי לבני נוער להסתדר בחיים בצורה טובה יותר. הופעתי הרבה בבית המשפט לנוער, הגשתי לשופט נוער דו"ח עם הצעות לטיפול מתאים. בעשר שנות עבודתי האחרונים עברתי לעבוד כיועצת חינוכית לבית חינוך מיוחד.

היכרות, נישואים ובניית משפחה

בשנת 1971 הכרתי דרך חברים בחור מנתניה בשם יעקב קליימן. בשנת 1972 התחתנו ועברנו לגור בנתניה. כאן נולדו ארבעת ילדיי. ליאן היא בתו הצעירה של בני הבכור, ניר.

אבא שלי נפטר לפני שהתחתנתי. אימא שלי נפטרה אחרי שנולדה נכדתי הראשונה ונכדתי ליאן לא הכירה את אימא שלי וגם לא הכירה את אבא שלי, הוא נפטר, כאמור, לפני חתונתנו. הוריי איבדו את משפחתנו ואת כל רכושנו בזמן השואה. כשנפגשו בסוף המלחמה באוזבקיסטן התחתנו, ואבי קנה לימי תליון מזהב טהור. על התליון מצד אחד חרוטים ראשי תיבות של השמות שלהם: M+P (מלכה ופנחס) ומצד שני חרוט תאריך הנישואים שלהם: 18.4.1945. תליון זה עבר אליי מאימא שלי ובעתיד יעבור לאחת הבנות ואחר כך לנכדות.

בשנת 1986 פרשתי לגמלאות. מאז סדר יומי עמוס ומלא. אני הולכת להרצאות, להצגות, מופעים ועוד. אני מטיילת בארץ ובעולם ומשתדלת לטייל בארצות מיוחדות ומעניינות כגון: אתיופיה, איסלנד, טנזניה ועוד. מעניין אותי מפגש עם תרבויות, היסטוריה ונופים מיוחדים. לצד מפגשים חברתיים וקריאת ספרים, טיפלתי בנכדותיי בשנה הראשונה לאחר הלידה. כמו כן, הנכדות נוהגות לבוא אלי מדי שבוע לארוחת צהרים.

הזוית האישית

סבתא אסתר: תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפנו אני ונכדתי ליאן איפשרה לשתינו לנהל שיח שהוא מעבר לקשר היומיומי הרגיל. שמחתי לספר לנכדתי את קורות חיים בדגש על הילדות והבגרות שהיו שונים מחיי הצעירים היום. החיים לאחר השואה והמציאות בארץ עם קום המדינה היו אחרים מהחיים היום, נהניתי לשתף את ליאן בחוויותיי האישיות הן בבית והן מחוצה לו. באופן כללי, היה עבורי מרגש להעלות זכרונות ולא פחות מרגש לחפש תמונות מתאימות. שמחתי שנכדתי גילתה עניין ואני בטוחה שהעבודה המשותפת הוסיפה לקשר בינינו.

ליאן הנכדה המתעדת: מאוד נהניתי לעשות את התכנית הזו כי ההיסטוריה של סבתי מאוד מעניינת ומיוחדת והיה לי כיף לשמוע אותה. תהליך העבודה היה מאתגר, היה קשה למצוא את התמונות בגלל שהן ישנות. למדתי הרבה על סבתא שלי וגם על ההיסטוריה שלה, אני מקווה לשמוע עוד מסיפור חייה ולהתרגש יחד איתה.