מאגר סיפורי מורשת

סבא וסבתא, רקע על ילדותנו וחיינו לפני העלייה ארצה:

אנחנו נולדנו בעיר ספרו שבמרוקו (עיר קטנה טבולה בירק, בנחלים ובמפלים). אני(סבתא) נולדתי בתאריך 4.11.1945 ואני (סבא) נולדתי בתאריך 1.4.1942.

אנו זוכרים את ילדותנו בביתנו כילדות מאושרת וטובה, המצב הכלכלי היה טוב והיינו שמחים.

אני (סבתא) זוכרת את בית ילדותי כדירה גדולה ומרווחת בבניין קטן שכולל 4 דירות. היו שלושה חדרי שינה, מקווה ושירותים נפרדים. החלונות היו גבוהים מאוד והיינו 11 נפשות בבית. אני האחות הבכורה מבין כל אחים והרגשתי שאני סמכותית ומהווה דוגמה כמו מנהיגת השבט. אני למדתי בבית ספר שנקרא "אליאנס" ולאחר הלימודים עבדתי בתחום ההוראה כמורה לצרפתית בבית ספר של בנות מוסלמיות.

אני (סבא) זוכר את ביתי כבית דתי וגדול מאוד. הבית מנה 11 חדרים ובו התגוררנו 17 בני משפחה שמחים וטובי לב. אני הייתי האח השמיני מתוך עשרה אחים וגדלתי כאדם אהוב על משפחתי וקרוביי. אבי היה המפרנס היחידי בבית, הוא עבד כסיטונאי בדים אך עם זאת היה הבית במצב כלכלי טוב והיינו מאושרים. אהבתי להיפגש עם חברים קרובים, להתעמל ולשיר שירים מוכרים. אני למדתי בבית ספר שנקרא "אליאנס". לאחר מכן המשכתי את לימודיי במכללה הטכנולוגית בקזבלנקה. בסיום לימודיי עבדתי בעיריית טנג'יר במחלקה לאדריכלות.

בקרבת ביתנו היו חנויות, בתי חולים, ישיבות של לימודי תורה ,בתי קולנוע, שווקים, בתי כנסת ועוד מקומות ציבוריים. היה לנו בספרו אוויר צח וחיים טובים, בריאים ובטוחים. כינו את העיר ספרו כ"ירושלים הקטנה" עקב ההדדיות והאהבה אחד לשני. היו ישיבות רבות של לימודי תורה ורבנים רבים. בעיר ספרו התקיים פעם בשנה "פסטיבל הדובדבנים" בגלל המספר הגדול של מטעי הדובדבנים בעיר.

אנו חגגנו ועדיין חוגגים את החגים והשבתות על פי המסורת היהודית בחיק המשפחה. אנו אוהבים מאוד את המאכלים הטעימים ואת אווירת השמחה והאחדות שנוצרת בין כל בני המשפחה סביב שולחן החג.

סיפור העלייה:

בשנת 1969 עלינו ארצה מטנג'יר שבמרוקו.

התכוונו להגר לקנדה לאחר אישור הגירה לקנדה, בדיקות רבות שעברנו, השגת ויזה, קבלת כתובת דירה במונטריאול (דיברו בעיר זו צרפתית) ועוד, אך נציג של הסוכנות היהודית עצר בעדנו כי הסוכנות היהודית הייתה מעוניינת בעלייה של זוגות צעירים משכילים לישראל.

לי (סבא) אמרו שאם לא אעלה ארצה, הוריי וסבתי לא יוכלו לעלות בגלל גילם המבוגר. היום אנחנו יודעים שעשו לנו סחיטה רגשית. עלינו כזוג נשוי עם תינוק כבן שנה ויחד איתנו הוריי וסבתי (מצד סבא) בספינה. בשנת 1967, נרצח דודי (מצד סבתא) על ידי מחבל ובעקבות מקרה זה רבים ממשפחתי ומכריי עלו לארץ.

הורי (מצד סבתא) עלו לעיר באר שבע בשנת 1968, אבי היה אלקטרונאי והייתה לו חנות למוצרי חשמל ומעבדת תיקונים בעיר העתיקה.

אנחנו ובננו דוד שטנו בספינה שנקראה "תיאודור הרצל" שעגנה בנמל חיפה. למדנו עברית באולפן הראשון שהיה בשדרות. כשעברנו לעיר באר שבע, אני (סבא) עבדתי במשרד השיכון כהנדסאי בניין ואני (סבתא) עבדתי בסוכנות היהודית באותו תחום.

הזוית האישית

שירה: נהניתי מאוד ללמוד על חייהם של סבי וסבתי. שמעתי סיפורים מרגשים מתקופת ילדותם ומתקופת הבגרות. אני מאחלת להם הרבה בריאות ושימשיכו ללוות אותי תמיד.