מאגר סיפורי מורשת

שמי גבריאל, נולדתי בשנת 1952 בטבריה.

כשהייתי בן 11 אמא שלי בקשה ממני ללכת ולהביא תירס לפרות. הכבוד שהיה לי לאמא שלי, היה מאוד גדול. לא יכולתי לסרב והלכתי לבצע את המשימה שקבלתי, ירדתי לשדות התירס עם הסוסה והעגלה. הסוסה הייתה בשותפות עם משפחה נוספת מהמושב. שבוע הסוסה הייתה אצלנו ושבוע הסוסה היתה אצל המשפחה השניה.

כאשר הייתי יורד לשדה, אמי הייתה מבקשת ממני להביא לה את קלחי התירס הביתה, כדי לבשל אותם. הייתי מנתק את הקלחים מהתירס עצמו ואת הקלחים הייתי נותן לאמא שלי לבישול. תהליך הבישול היה מורכב ומיוחד, בכדי שהתירס יתבשל אימי הייתה ממלאת אמבטיה-בניום במים והייתה מדליקה את הפרימוס שמחמם את המים.

לאחר קציר התירס הייתי מתקדם עם הסוסה אל עבר הפרות כדי להאכיל את הפרות, הפרות היו ממתינות לארוחה שלהן. הייתי נותן לפרות את העלים של התירס והפרות היו שמחות ונהנות. כילד מאוד אהבתי את הפרות. לכל פרה היה שם. הייתה לנו פרה בשם נגה ולשנייה קראו כרמלה. כרמלה הייתה מאוד מיוחדת היו לה עטינים שנתנו לנו המון חלב ומאוד אהבנו אותה. הפרות היו מיוחדות וממושמעות.

באחד מן הימים כשהייתי צריך לתת להן אוכל, כרמלה הפרה הייתה צריכה להמליט. וההמלטה הייתה מאוד מרגשת. בזמן ההמלטה היינו קושרים לה את שתי הרגליים עם חוטים ומקלות, כדי לסייע לה להוציא את הוולד. כשהבאתי לה את האוכל, היא כמעט ולא אכלה כי הייתה שקועה בתהליך ההמלטה.

אני מהר צעקתי לאמא שלי לעזרה והיא הגיעה, וביחד קשרנו לכרמלה את הרגליים ועזרנו לה בתהליך ההמלטה. סיפור התירס וההמלטה הוא אחד מן הסיפורים שזכורים לי מאוד מילדותי.

הזוית האישית

דין: חשוב לי לומר שמאוד נהניתי לעשות את העבודה יחד עם סבא שלי, להקשיב לסיפורי הילדות של סבא שלי וללמוד איך חיו בעבר לעומת החיים של היום.