מאגר סיפורי מורשת

שמי אלונה, רונית קריינר היא סבתא שלי, היא נולדה ב-19 באוקטובר  1958בירושלים, עיר הבירה של ישראל. היא נולדה למלכה ודב גרינברג כאשר דב יליד פלשתינה ומלכה ילידת מצרים. היא הבכורה לשלושה אחים. כשנולדה, הרופאים שמו לב שהיא תינוקת גבוהה במיוחד ואף מיטת תינוק לא התאימה לה ולכן הזמינו מבית חולים בירושלים אחר מיטה גדולה יותר.

כשסבתא שלי הייתה בת 9, פרצה מלחמת ששת הימים. בבוקר סבתא שלי הלכה לבית הספר והיו אזעקות, כולם ירדו למקלטים וחיכו שם. סבתא רבתא שלי באה לאסוף אותה ברגל וכל הדרך הביתה ראו פצועים ושכבו על הרצפה בגלל שריקות הפגזים. הם היו שבוע במקלטים ללא מים וחשמל. בלילות היו עולים לקחת מים ולילה אחד גילו שנגמרו המים, בבוקר סבתא שלי הלכה לבאר ולקחה שני דליי מים, בעודה הולכת עם שני דליי המים נפלה פצצה סמוך לבאר, היא שכבה על הרצפה במשך כמה דקות וחזרה למקלט ללא מים.

סבתא שלי עברה דירה מירושלים לבת ים כשהייתה בת 15, רשמו אותה לתיכון לכיתה י'. המעבר היה קשה, החברים שלה נשארו בירושלים וההתאקלמות בבית הספר הייתה קשה, הבנות היו מגובשות מאוד ביניהן והיה קשה להתחבר איתן. הם עברו כי סבא רבא שלי עבד במשרד התחבורה וקיבל תפקיד לנהל את משרד הרישוי בחולון. הנסיעה מירושלים לחולון ארכה פעם יותר משעתיים ולכן עברו לבת ים, קרוב לאחותה של סבתא רבתא שלי. בסוף מי שעזרה לסבתא שלי להתאקלם היא אחותה הקטנה. סבתא שלי נשארה בקשר עם חברותיה עד הצבא.

שאלתי את סבתא שלי לאיזה תקופה הייתה רוצה לחזור ומה היא הייתה אומרת לאותה הילדה שהייתה. היא ענתה לי שהייתה רוצה לחזור לגילאי 12-15, כשגרה בירושלים והייתה בצופים. היא מספרת שהם טיילו, היו במחנאות וראו סרטים, היא מספרת שהיה ממש כיף. סבתא שלי הייתה אומרת לאותה הילדה: "תנצלי כל רגע".

סבתא שלי התחתנה בגיל 20 עם סבא שלי, פיני קריינר, הם הכירו בצבא. הם הביאו שתי בנות: שלומית ובתי, אימא שלי. לפני כמה שנים סבתא וסבא שלי עברו מתל אביב לפתח תקווה בשביל להיות קרובים אלינו, הנכדים. סבתא שלי הולכת פעמיים בשבוע לפילאטיס מכשירים ובשאר הזמן משתדלת לבלות איתנו, להכין לנו עוגיות, לקחת אותנו לבתי קפה וקניונים ובעיקר להנות איתנו המון.

הזוית האישית

אלונה הנכדה המתעדת: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבתא שלי, היה לנו זמן איכות ביחד. אני חושבת שמפגשים אלה חשובים כי ככה אנחנו מכירים את סבא/סבתא שלנו יותר טוב. למדתי לקחת דברים בפרופורציה, להגיד תודה על מה שיש ולהנות מכל רגע. הכי סיקרן אותי החלק של מלחמת ששת הימים, לחשוב על מה שסבתא שלי עברה, על כמה היא הייתה אמיצה ואיך שהיא התמודדה עם זה, זה היה ממש מעניין.