מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל קורן, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא שלי, פנינה קורן, מסבתא שלי שמעתי את סיפוריה על ילדותה ועל הוריה ויחד תיעדנו את הסיפור.

סבתא פנינה מספרת:

אבא שלי, יהודה זליכובסקי, זכרונו לברכה, נולד בפולין בשנת 1902. הוא התייתם בילדותו ואחותו הגדולה, שכבר הייתה נשואה עם ילדים קטנים אספה אותו וטיפלה בו.

כשפרצה מלחמת עולם ראשונה, בעלה גוייס לצבא ולא היה להם אוכל לאכול. אבי כילד, הלך לעבוד בבית חרושת וכשכר עבודה הוא קיבל תפוחי אדמה וזה היה המזון לאחותו ולילדיה.

השנים עברו, אבי התבגר ונשא אישה, הם התברכו בשלושה ילדים. כשהדי מלחמת עולם השנייה באוויר, אבי רצה לקחת את המשפחה שלו ולעלות לישראל. הוא החליט להגיע לארץ ישראל בעצמו בדרך "בלתי ליגאלית", למצוא בית ולהביא את המשפחה, אך השערים כבר היו סגורים. העלייה לארץ ישראל נאסרה על ידי הבריטים.

הגרמנים פלשו לפולין ומייד החלו לשלוח יהודים למחנות ריכוז וגם אשתו וילדיו נלקחו ומאז הוא לא שמע עליהם. גם אחיו ואחיותיו נלקחו למחנות הריכוז ושם מצאו את מותם. הוא היה מאוד בודד כאן בארץ, הוא פגש את אמי והם התחתנו.

אמי נולדה בצ'כוסלובקיה, ועלתה עם אחותה לארץ עם "המכביה" השנייה: הבריטים לא איפשרו ליהודים להיכנס לישראל, והיהודים אירגנו את משחקי ה"מכביה", אולימפיאדה אליה באים יהודים מכל העולם, כאילו להתחרות בספורט, הם באו – ולא חזרו לארצותיהם.

גם בני המשפחה של אמי נלקחו למחנות הריכוז, ולא חזרו משם.

אבי ואמי רצו מאוד להקים משפחה בארץ. לאמי היו ניסיונות להביא ילד לעולם, וכמה פעמים זה לא הצליח להם. עד שהגיע היום ובתאריך 26/7/1946, נולדה בתם היחידה – אני, נולדתי בבית חולים "הדסה" בתל אביב.

אירועי התקופה

באותם ימים היו אירועים היסטוריים מאוד סוערים ביישוב היהודי. כאן נעצור ונעבור לתיאור הרקע ההיסטורי:

בתאריך 22/7/46  היה פיגוע תופת שבוצע על ידי האצ"ל בסיוע הפלמ"ח נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. הוא פגע באגף הדרומי של מלון "המלך דוד" בירושלים. בו שכנה המפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי ובו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדרטורי. פיצוץ מלון המלך דוד – בפיצוץ נהרגו כ – 90 אנשים, רובם ערבים ובריטים וכן כ- 15 יהודים, 45 אנשים נפצעו.

הבריטים הטילו על כל הארץ עוצר כבד בכדי לעשות חיפושים אחרי אנשים שהיו בתנועות המרי וכן כדי לחשוף "סליקים" (מחבוא) של נשק וחומרי חבלה מוטמנים.

הוכרז עוצר – אסור היה לצאת מהבתים, כדי שהחיילים הבריטים יערכו חיפושים מבית לבית. מלבד חיילים בריטים, לא הייתה נפש חיה ברחוב.

נחזור לסיפור המשפחתי:

אבי יושב בבית ולפתע רואה מהחלון טנדר של חיילים בריטים נעצר ליד הבית. הוא מסתכל, ורואה שמתוכו יוצאת אמי ובזרועותיה תינוקת. בבתי החולים הוחלט לשחרר את כל המאושפזים כדי לפנות את המיטות למקרה שיהיו אירועים אלימים עם פצועים.

אמי הגיעה הביתה מייד אחרי הלידה. היא לא ידעה להניק ובבית לא היה חלב לתינוקת הבוכה. כל החנויות היו סגורות כמובן, ואבי החליט למרות הסכנה לצאת מהבית לנסות להשיג חלב.

חייל בריטי הבחין בו ואבי ברח ממנו, רץ וניסה להתחבא בחדר מדרגות והחייל עם אלה אחריו. שם הוא תפס את אבי והחל לחבוט בו עם אלה. אבי לא ידע אנגלית ולא יכול היה להסביר לו את המצב. החייל גם לא ידע עברית, הוא ידע רק שקיבל פקודה, כמו כל החיילים הבריטים אחרי הפיצוץ במלון, להתאכזר לכל מי שייפול לידיהם.

בשנות ילדותי, אבי היה מזכיר לי את האירוע הזה ושאל אותי אם אני רוצה לראות את הסימנים הכחולים שקיבל מהאלה של החייל הבריטי.

המשכיות המשפחה

אבי ליד הכותר המערבי עם סידור בידו מתפלל שאתחתן ואביא ילדים

לאורך כל השנים הוריי כיוונו אותי להיות בעלת משפחה, כדי לשמור על ההמשכיות של משפחתנו. צרפתי תמונה של אבי ליד הכותל המערבי, מתפלל שאמצא בעל ליצור משפחה, ילדים ונכדים. והנה יובל נכדתי, היא התגשמות חלומו של אבי. למרות כל המלחמות, וכל התלאות שפקדו את העם היהודי ואת אבי באופן אישי, חלומו התגשם.

       הנכדים שלי

הזוית האישית

יובל הנכדה: בתחושתי הורחבה ידיעתי בנוגע לסבתי ולמשפחתה. היה לי כיף לדבר עם סבתא שלי ולהתקרב אליה יותר וכך היתה לי סיבה נוספת להפגש איתה יותר.

סבתא פנינה: תכנית הקשר הרב דורי הייתה חוויה נפלאה. היא חיזקה את החיבור עם יובל נכדתי היקרה. למדתי להכיר אותה לעומק והיא קיבלה הזדמנות להכיר אותי מקרוב. חיבור נוסף שהתרחש, ביני לבין עצמי וביני לבין הורי. הבנתי הרגלים לא רצויים שלי כמו עישון, לנוכח הלחץ שהופעל עלי מהורי, שהיה תולדה ממציאות החיים שלהם. סיפור החיים שלהם, שנפרש בפני מסביר הכל.