מאגר סיפורי מורשת

סבתי, אמו של אבי, פלורינדה זיתונה הרדיה נולדה לויקטור וויולטה זיתונה בתאריך 13/03/1949, בעיר סלטה, עיר הבירה של הפרובינציה סלטה אשר בצפון מזרח ארגנטינה. השפה המדוברת בארגנטינה היא ספרדית.

אביה, ויקטור זיתונה נולד בצידון בלבנון בשנת 1922, חי כנער בברזיל ולאחר מכן עבר לגור בסלטה ארגנטינה, בעקבות אחיו, שם הכיר את ויולטה אקרצ'ה שנולדה בסלטה בשנת 1922. הם התחתנו בשנת 1947. שנתיים לאחר מכן נולדה סבתי ושנתיים נוספות לאחר מכן נולד אחיה – מרקוס זיתונה. ויקטור היה בעל חנות בגדים ושימש כחזן בבית הכנסת הספרדי. וויולטה עבדה יחד עמו בחנות.

סבתי למדה בבית הספר סוריליה, שם לרוב שחקו בבובות, קפיצה בחבל ומחבואים. היא מספרת שהייתה לה משפחה גדולה עם המון בני דודים והיו משחקים הרבה ביחד. הם התגוררו בבית קרקע עם חצר גדולה שם בלתה את רב ילדותה.

סבתי עברה בגיל 18 לעיר קורדובה בארגנטינה, שם למדה באוניברסיטה, לימודי פיזיותרפיה. בקורדובה הכירה את סבא שלי, חוסה הרדיה. הם התחתנו בשנת 1974 בסנטה פה בארגנטינה. סבתי זוכרת שביום חתונתה ירד הרבה גשם. המתנות שקיבלו לחתונה היו בעיקר כלי בית, כוסות, צלחות, מפות וכד'.

בארגנטינה באותן שנים, כל מי שהתנגד למשטר היה נרדף, ולעיתים נעלם בצורה מסתורית. אח של סבתי, שהיה מתנגד פוליטי, חש סכנה ומכיוון שכבר דיברו לפני כן על הרצון לעלות לארץ ישראל מטעמי ציונות. במסגרת פגישות רבות שקיימה הסוכנות היהודית. החליטו סבתי פלורינדה, סבי חוסה ואח של סבתי מרקוס לעלות לארץ ישראל. ההתארגנות לעליה לארץ הייתה מהירה מאוד בשל החשש מהמשטר, ולכן מעט מאוד דברים הובאו משם לארץ עמם.

מסלול העלייה היה במטוס מארגנטינה לניגריה, משם לאמסטרדם שבהולנד ומשם לישראל. השלושה עלו  לארץ בינואר 1977 כשסבתי בת 27 בהריון עם אבי ויקטור. עם עלייתה לארץ הגיעה ישירות לבאר שבע, כאן היא מתגוררת גם כיום. ההגעה הייתה ישירות למרכז קליטה בבאר שבע. בדרך לא היו קשיים, אך ההתאקלמות בארץ, לאחר העלייה, לא הייתה פשוטה, ואפילו קשה מכיוון שלא ידעה לדבר שוטף ולא הגיעה עם הרבה ציוד ובלי כסף. מה שמאוד עזר להתאקלמות היתה העובדה שבמרכז הקליטה וגם בשכונה בה התגוררה הייתה קהילה מאוד גדולה של יוצאי דרום אמריקה.

לאחר עלייתה לארץ החלה סבתי לעבוד כפיזיותרפיסטית בקופת חולים כללית, עבודה בה היא עוסקת עד היום.

המאכלים, אותם אנו נוהגים לאכול גם היום בביתה של סבתי הם בעיקר מאכלים אותם הכינו בארגנטינה כמו אמפנדס – כיסוני בצק ממולאים בבשר טחון מתובל, אלפחורס – עוגיות עם ריבת חלב ומאכלים נוספים המבוססים על בשר בקר. בארגנטינה נהוג היה לשתות מאטה שהוא סוג של משקה עלים ארגנטינאי ששותים עם כוס וקש מיוחדים, כל יום אחר הצהריים, אחרי הסיאסטה (מנוחת הצהריים).

הזוית האישית

דנה: במהלך הפרויקט הרגשתי חיבור גדול לסבתי והרגשתי שאני מכירה אותה יותר מאשר אי פעם. אני מאוד גאה בסבתי ובדרך שהיא עשתה מפני שאני יודעת שזה לא היה קל כלל וכלל עבורה. אני מאחלת לסבתי שתמיד יהיה לה את מה שהיא רוצה וצריכה כי אני יודעת שזה מגיע לה.