מאגר סיפורי מורשת

סבתא שולה עלתה ארצה בשנת 1950, מעט אחרי שנולדה בעיר קזבלנקה שמרוקו.

קזבלנקה היא עיר על חופה האטלנטי של מרוקו. אוכלוסייתה מונה כ-4.4 מיליון נפש, והיא העיר הגדולה ביותר במרוקו, והנמל העיקרי של המדינה. העיר נחשבת למרכז הכלכלי של מרוקו, בעוד שבירת המדינה ומושב הממשלה הוא ברבאט. ויקיפדיה

היא ומשפחתה הגיעו באונייה, ובבואם הציעו להם לעבור לגור במושב, במקום במעברה. הם קיבלו את ההצעה בשמחה ועברו לגור במושב מגדים שליד העיר חיפה. מְגָדִים הוא מושב עובדים במישור החוף הצפוני, מצפון לעתלית, בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל. המושב ממוקם בין כביש 4 ממזרח, למסילת הרכבת וכביש 2 ממערב. המושב מונה 670 איש לא כולל הרחבתו של המושב שבה יש עוד כ-500 איש. ויקיפדיה.

במגדים, היה עליהם להתרגל לחיים מסוג אחר, חיים השונים לחלוטין, מהחיים בעיר גדולה כמו קזבלנקה. במושב, הייתה רק צרכנייה קטנה שבה נמכרו מעט מאוד דברים. מאחר ולא היה להם רכב, והעיר הקרובה, הייתה רחוקה מידי להליכה ברגל, בני המשפחה החלו לגדל ירקות מסוגים רבים, תרנגולות שהטילו ביצים, ולמעשה חיו מהתוצרת שאותה גידלו בעצמם.

לכל ילד היה תפקיד משלו בחיי המושב. תפקידה של סבתי היה לאסוף כל בוקר ביצים, ולדאוג למקשת המלפפונים שבחצר ביתם. בהמשך, החלו לטפח בני המשפחה, מטע ענק של בננות והתפרנסו גם ממכירתן. עד היום חלק מאחיה של סבתי, מתגוררים במושב מגדים. חלק מילדיהם המתגוררים שם, מתפרנסים אף הם ממטע הבננות, שהקימו וטיפחו הוריה של סבתי ביחד איתם. בנוסף, עם הזמן, למשפחה היו סוסים, עזים וחמורים, שגם מהם הפיקה המשפחה תועלת למטרות מחייה.

אתגר נוסף, עמו היו צריכים בני המשפחה להתמודד בחייהם החדשים במושב ,היה הריחוק מהעיר. לקראת ערב, ירד חושך מוחלט על המושב השקט, וכאשר הפכו לבני נוער, כל יציאה ממנו הייתה מאתגרת ו"מפחידה". השבילים החשוכים, הצמודים למטעים, גרמו לאימי ואחיותיה לא פעם לרוץ במהירות כדי להגיע הביתה. מקרה אחד שסבתי סיפרה לי, היה כאשר סבתי ואחותה שהיו בנות עשרה, חזרו מאוחר בלילה מבילוי בעיר חיפה. לפתע, באחד משבילי המושב החשוכים, התרומם אדם מן האדמה, כנראה שהוא היה שיכור, הן נבהלו ופתחו בריצה תוך כדי צעקות לכיוון ביתן. אימן ששמעה אותן רצה החוצה, וניסתה להרגיע את הבנות המפוחדות.

אך, עם כל האתגרים שבהתאקלמות, סבתי ומשפחתה, הורים ושבעה אחים ואחיות, נהנו מאוד מהחיים במושב. ילדותם הייתה מלאה בחוויות אותם חוו האחד עם השני.

לאחר שהכירה סבתי את סבי שלמה, והתחתנה אתו בגיל עשרים ואחת, עזבה סבתי את המושב, ועברה להתגורר בעירו של סבי, טירת הכרמל. בהמשך עברו לקריית מוצקין שם גידלו את ילדיהם. שתי אחיותיה עזבו אף הן לקריית מוצקין, ושאר אחיה המשיכו להתגורר במושב עד עצם היום הזה.

הזווית האישית

בן: היה לי נעים מאוד  לדבר אם סבתא שלי על העבר שלה ועל חייה במושב. למדתי עליה דברים חדשים ומעניינים.