מאגר סיפורי מורשת

שמי אוריאל אביב, השתתפתי השנה בתוכנית הקשר הרב דורי, ובחרתי להביא את סיפורו של סבא שלי, יצחק יוסף.

סבא יצחק יוסף מספר לאוראל

שמי יצחק יוסף, נולדתי בשנת 1939 (כיום אני בן 83).

נולדתי בבגדאד, עיר הבירה של עיראק. להוריי קוראים גורג'י ומרים. יש לי שלוש אחיות ואח אחד. לא היו לי את החיים הכי טובים בעיראק. לאבי הייתה חנות תבלינים. החנות שלו הייתה ממוקמת בשכונה הערבית, במקום שרק ערבים גרו שם – והם שנאו אותו. בזיכרונות ילדותי מתקופה זו, אני זוכר, בצהריים, כשהייתי בא לקחת ממנו אוכל, היו תופסים אותי המוסלמים, ןמכריחים אותי להתוודות שאני ערבי. הם ביקשו ממני להתפלל חלק מהתפילה שלהם, ואם לא הייתי מסכים ומודה שאני ערבי, הייתי חוטף מכות. הם שנאו אותנו שם בגלל שהיינו יהודים.

העלייה לישראל

אבי נפטר כשהייתי ילד בן עשר. שלושה חודשים לאחר מותו, (בשנת 1950) עלינו ארצה אמי, ארבעת אחיי ובת דודתי.

בשנת 1950, אי אפשר היה להגיע מעיראק לישראל ישירות, אז טסנו דרך קפריסין. בשדה התעופה בעיראק היו עורכים חיפושים לפני הטיסה, ומי שנמצא אצלו כסף או זהב היו עוצרים אותו.

כשהגענו לישראל חיינו תחילה במעברת שער העלייה, זה היה מחנה מעבר זמני בו היינו במשך כשבוע, לאחר מכן היינו כשלושה שבועות בעתלית, ומשם לקחו אותנו למעברה בפרדס חנה.

בפרדס חנה שיכנו אותנו במחנה צבאי נטוש של הצבא הבריטי מהתקופה ששלטו בארץ בעבר. בכל ביתן שיכנו כ – 20 משפחות, הביתן בו גרנו, גם הוא היה  זמני, כי כעבור תקופה הקימו אוהלים במקום ועברנו לגור באוהלים.

כעבור שנה בה שהינו במעברת פרדס חנה, עברנו לגור בבית ליד ומשם עברנו לגור בחולון. גרנו שם ארבע שנים. היינו חיים באוהל מרוחק מהכל. אז, באותה תקופה, לא היה לנו חשמל, גז או מקררים. היינו צריכים להשתמש בנרות, שקיות קרח ועוד. בקיץ היה חם מאוד ובחורף קר מאוד. וכך חיינו. בתנאי מחייה קשים  כמו מרבית  העולים החדשים. זכור לי שבנוסף, לקחו את כל הילדים הקטנים למחנות צבאיים בתקופת החורף.

בחולון למדתי בבית ספר. זכור לי במיוחד שהיה לנו רק מורה אחד בבית ספר. לא הסתדרתי איתו. הוא היה עיראקי, כמוני. הוא היה מדבר ומקלל בערבית. בגיל 12, נאלצתי לעזוב את בית הספר על מנת לצאת לעבוד ולעזור לפרנס את משפחתי. הייתי עובד מהבוקר עד הצהריים, ובערב הייתי לומד בלימודי ערב.

השירות הצבאי

התגייסתי לצבא בשנת 1958. התגייסתי לגולני. אחרי בערך שנה השתחררתי, מפני שהצבא לא היה יכול לשלם לי את הכסף שהגיע לי, אז שחררו אותי. המשכתי לשרת כל השנים בשירות המילואים. השתתפתי במלחמת ששת הימים. הייתי בחיל הנדסה קרבית בתור פלס. במלחמה זו הייתי שלושה וחצי חודשים בירושלים.

בנוסף השתתפתי גם במלחמת יום הכיפורים. היינו בסיני מעבר לתעלה. גם שם הייתי פלס. הייתי יותר מחצי שנה במלחמה זו. שירתי עד גיל 50 ביחידה קרבית בשירות המילואים.

הייתי גרוש עם שני ילדים, ובשנת 1974 הכרתי את אהבת חיי זיוה, ארבע שנים לאחר מכן התחתנו ועד היום אנו חיים ביחד באושר ועושר.

כיום, יש לי בת אחת ושני נכדים ממנה.

הזוית האישית

אוראל: היה לי כיף מאוד לראיין את סבא שלי וללמוד על עברו. הסיפורים שלו עניינו אותי ממש.

סבא יצחק: היה לי כיף מאוד להתראיין על ידי נכדי אוראל, חשוב שהדור הצעיר ידע את ההיסטוריה של משפחתו.