מאגר סיפורי מורשת

שמי נויה קדוסי ואני בחרתי לספר את הסיפור של סבתא שלי, סבתא חנה. חנה נולדה בשנת 1960 בבאר, שבע וגדלה באופקים כל חייה. אמה עלתה לארץ בשנת 1954 ומאז ילדה את כל משפחתה בארץ. סבתי נולדה למשפחה של 5 אחים ו -4 אחיות וגדלה בשכונת שדרות הרצל, הממוקמת בכניסה לאופקים מול המאפיה 'חנהלה'. כאשר הגיעה זמנה לעלות לכיתה א' היא התרגשה במיוחד כמו כל ילד שמתחיל מסגרת חדשה.

בתחילת השנה נולד בן לשכנה שלהם והם קיימו את הברית מחוץ לביתם, על שפת המדרכה. הם ישבו שם, חנה ואחותה דליה ועוד שני שכנים. ולפתע צץ רכב, סטה מהכביש ופשוט דרס אותם. סבתא חנה שמעה צרחות של ההורים שלה מחפשים אותה ואת אחותה. מאז זה הדבר האחרון שהיא זכרה כשהתעוררה בבית החולים. אחותה דליה הייתה בין החיים למוות, היא קיבלה מכה בראש. אך הרופאים הצליחה להצילה. חנה שברה את רגלה ולא יכלה ללכת במשך שנה. בחצי מהשנה הזאת היא הייתה בבית החולים ועברה טיפולים כדי לגרום לה לחזור להתהלך. הרופאים שמו לה פלטינות ברגל ומאז שיחררו אותה להחלמה בביתה. כאשר חזרה לביתה לאחר חודש היא החליקה ונפלה על רגלה, חנה שבה במהירות לבית החולים ושמו לה גבס על שלושה רבעים מגופה. בכל שאר תקופת ההחלמה שלה היא שהתה בבית החולים. כתוצאה מכך חנה הייתה צריכה לחזור על כיתה א.

כיום סבתא שלי גרה בבית באופקים, עם בנה הקטן מתניה. היא השתקמה מאז התאונה וחיה חיים יפים. הבית ממוקם ליד גן הידידות של העיר.

היום היא עובדת כסייעת בבאר שבע, בבית ספר לחינוך מיוחד, ומאוד בקרוב היא יוצאת לפנסיה.

אני וסבתא שלי החברות הכי טובות מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד כשהייתי צריכה משהו הייתי ניגשת אליה ראשונה, כי אני יודעת שהיא תמיד תהיה ותמיד תעזור לי בכל דבר שאצטרך.

הזוית האישית

בחרתי לתעד את סבתא חנה שלי מפני שהיא האדם הכי קרוב אליי מצד משפחתה של אמא שלי. וכך הצלחתי להכיר אותה הרבה יותר ולהתחבר אליה.