מאגר סיפורי מורשת

סבתא עופרה נולדה בשנת  1960 בישוב רכסים.

במשפחה הגרעינית  היא הבת האמצעית. לסבתי שני אחים בוגרים תאומים ושני אחים צעירים ממנה.

היא גדלה במשפחה דתית המחנכת לתורה ועבודה, והשתתפה כילדה בתנועת הנוער "בני עקיבא" ואף הדריכה ע"פ רוח התנועה "ראשינו בעמקי תורתה, רגלינו בעמקי אדמתה, ואהבת לרעך כמוך. בתנועת הנוער השתתף גם סבא דוד כך ששניהם מאותו הכפר. בתיכון סבתא עופרה למדה באולפנא סגולה לבנות (סוג של ישיבה תורנית לבנות) ושם פיתחה תחביבים כגון :אהבת הארץ ולהלך לאורכה ולרוחבה, ריקודי עם והתנדבות בבית חולים רמב"ם.

בשלב הזה התגבשה זהותה, והחלו אצלה שאלות של אמונה וזהות היהודית. ולמורת רוחם של הוריה ומורותיה, ובמיוחד אביה היא התגייסה לצה"ל, ושרתה שרות מלא צבאי רגיל. בצבא היא הבינה שהם חיים בחממה סגורה ומוגנת. היא אהבה את שירותה בצבא, ואף נשארה לשירות קבע. במהלך השירות היא וסבא דוד התחתנו ונולדו להם ארבעה בנים.

סבתא עופרה למדה יעוץ זוגי אך עסקה מעט במקצועה. היא הצטרפה לעסק המשפחתי-  משרד רואי חשבון וניהלה אותו ביד רמה והעסק שגשג והצליח. בהיותה בת ארבעים ושש חשה כאב בצוואר, עקב טיפול שגוי וטעות רפואית, היא השתתקה מהצוואר ומטה. הדבר חצה את חייה לשניים, ולמסע האחר של חייה התגייסו בעלה סבא דוד, ילדיה אמא נעמה שהייתה צעירה, ועדיין לא נשואה. סבתא הודה אמה ,אחיה ואחותה, חבריה, המשפחה המורחבת ומכריה.

החפץ שעבר אצלנו במשפחה הוא שרשרת 

לסבא יוסף וסבתא רבקה (סבה וסבתה של סבתא עופרה ) נולדו תשעה ילדים, כולם בהודו בעיר קוצ'ין: חמישה בנים וארבע בנות. אמה של סבתא עופרה, ציפורה הייתה ביתם השלישית. היה קושי בפרנסת המשפחה ,סבא יוסף היה סוחר וסבתא רבקה גידלה את ילדיה, ודאגה להוריו של סבא יוסף, ואף לימים אמצו את אחייניתו של סבא יוסף שהתייתמה מהוריה בגיל צעיר. סבא יוסף וסבתא רבקה, עלו לארץ מתוך ציונות וכמיהה לארץ ישראל, הם היו אנשים דתיים ומאמינים מאוד, סבא יוסף דיבר בשפת התנ"ך, והיה מקפיד לשלב תורה ועבודה. הם עלו והתיישבו ביסוד המעלה והפכו לחקלאים, והם התפרנסו ממטעי תפוחים.

הפרנסה הייתה די קשה, אך סבתא רבקה הקפידה לתת נדוניה לבנותיה לקראת נשואיהן, ולהוסיף שרשרת זהב ( נקלס ) כדבריה בלשון הודית. סבתא אספה פרוטה לפרוטה שקל לשקל, והכינה הפתעה לקראת החתונה של ביתה ציפורה. השרשרת הייתה בנויה משבע אבנים, שחוליות קטנות מחברות ביניהם. האבנים בצבע תכלת השמים, משובצות בתוך מסגרת כוכב מזהב, קשטו את צווארה של אמה. לימים החליטה לחלק את השרשרת למספר חלקים ולהעניק לנו אותה בחלקה. לסבתא עופרה היא נתנה אבן אחת, ולאחותה ליאורה שתי אבנים. את שאר החלקים חילקה לנכדותיה, שהיו סועדות אותה במהלך החיים כאות תודה והוקרה.

השרשרת של סבתא עופרה

הזווית האישית

הנכדה נטע: נהנתי מאוד להיות עם סבתא שלי וללמוד על סיפור חייה ועל החפץ שבחרה להראות לי.