מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית, נולדתי בשנת 1950, בתל אביב, למשפחת נאמן בתקופת הצנע.

יש לי אחות גדולה ממני בארבע וחצי שנים. בביתנו היינו ארבע נפשות אני, אחותי, אבי ואמי. ההורים שלי (כל אחד לחוד) הגיעו לארץ מגרמניה בשנת 1933, והתיישבו בעיר תל אביב. אבי היה גידם שאיבד את ידו הימנית כשלחם במלחמת העולם הראשונה כחייל גרמני.

כילדה, לא היה לי חלום לבחור במקצוע בו אעסוק כשאגדל. אבי, לפני שאיבד את ידו חלם להיות כירורג וכנר דבר שלא התאפשר בשל נכותו. אחותי בחרה במקצוע האחות והרבה זמן חשבתי שגם אני אלמד בעקבותיה אותו המקצוע.

כשהייתי בצבא, שרתי כמפקדת בנח"ל, אמי נפטרה וביליתי זמן רב עם אבי והתפעלתי מההתמודדות שלו עם נכותו. הוא תפקד באופן עצמאי, הן בבית והן במשרדו כרואה חשבון. כל בוקר היה קם מוקדם כדי להתלבש, אחרי שערב קודם דאג להכין לעצמו את הבגדים ליום המחרת. תהליך ההתלבשות, צחצוח שיניים והגילוח לקח לו זמן רב אך הוא לא וויתר ויצא מהבית מסודר ומוכן ליום העבודה. אבי הכין בבית כסף מדויק לאוטובוס כדי לא לעכב אף אחד.

כבחורה צעירה, התפעלתי ממנו והוא למד אותי התמודדות יום יומית, ללא כל תלונה ומינימום תלות באחר. לימים כשאבי היה מאושפז בגלל שבר בירך ואי אפשר היה לשקמו סעדתי אותו. ראיתי את האכזבה שאין באפשרות הרפואה לסייע לו וגמלה בי ההחלטה לבחור במקצוע הפיזיותרפיה.

כל חיי הבוגרים אני עוסקת במקצוע מקסים, אותו בחרתי, ואיני מתחרטת, ומרגישה שבחרתי במקצוע עם סיפוק ונתינה אין סופית. הנתינה – יותר מאשר אני נותנת, אני מקבלת. המקצוע בו בחרתי משקף גם את תפיסת העולם שלי, שכל האנשים שווים והטיפול והנתינה יהיו שווים לכולם, באשר הם, ערבים, חרדים, זרים וכל איש ואשה ילד וילדה. לאורך השנים עבדתי במגזרים שונים ובכולם נהנתי לעזור ולקדם כל אחד ואחד באשר הם.

הזוית האישית

סבתא יהודית: נהניתי מאוד מזמן האיכות עם רומי, ספרתי לרומי ספורי משפחה, שלא יצא לי לספר בעבר. השהות עם רומי לבד אפשרה לי להכיר את רומי מזויות רבות. רומי: כשעבדתי עם סבתא למדתי הרבה על המשפחה ועל סבתא. נהניתי מאוד מהחוויה וזמן איכות לבד עם סבתא ולחבר אותה לבית הספר שלי.