מאגר סיפורי מורשת

זהו סיפורה של רחל בן ארבון על פעילותו של בעלה, מרדכי ז"ל אחד מהיוזמים להקמתו של מועדון תלפיות – "בית הקהילה" שחוגג השנה 40 שנה להקמתו.

מרדכי בן ארבון  נולד ב25.6.1935  בעיר קזבלנקה שבמרוקו. בגיל צעיר מאוד יצא עם עליית הנוער לארץ ישראל, הבריחו אותם דרך נורבגיה בשנת 1947. הוא שהה שם במשך כשנה ואחר כך עלה לארץ בשנת 1949. אמו, שמחה, הייתה מגוייסת לטובת הסוכנות היהודית, ועזרה ביציאתם של יהודים ממרוקו לארץ. בהגיעו לארץ התגורר בקיבוץ חוקוק שעל שפת הכנרת. הוא התגייס לצה"ל, במקביל עבד בבניין כדי לפרנס את המשפחה שבנתיים עלתה לארץ – אמו ועוד שלושת אחיו. את אמו ואחיו שיכנו בתחילה בקסטל ואחר כך הם עברו לירושלים למעברת תלפיות. בשנת 1954 התגייס למג"ב. השכנות במעברה הייתה שם דבר, כולם ידעו מי גר לצד מי, מי בודד, מי צריך עזרה, הייתה אחווה וחברות מיוחדת. הרגשנו כמו משפחה אחת גדולה. באחד מביקוריי, השכנה עליזה נחמיאס (אמי), בבית הוריו של מרדכי, הביאה אותי (רחל- בתה). מרדכי שם עינו על רחל הבת, ומשם נרקם סיפור אהבה שהוביל לנישואין בתאריך 21.1.1957. רחל ומרדכי קיבלו צריף מהסוכנות היהודית לגור בו במעברת תלפיות. הוא היה מוכשר מאד. כדי לפנק את אשתו בנה לה מטבח, פינת אוכל וניתן לומר שהמצאת הדוד שמש הראשון – הוא עשה במו ידיו. הוא לקח חבית נפט גדולה של פעם, הדביק עליה זכוכיות שיקלטו את קרני השמש. חיבר את החבית לצינור המים וכך נהנו ממים חמים למקלחת וכו'. הדוד הזה שימש גם את ילדי השכנים, הם היו באים לשחק עם הילדים וכשקילחנו את ילדינו הצטרפו גם ילדי השכנים במעברה למקלחת. בצריף זה גידלנו שני ילדים והייתי בהיריון של הילד השלישי. ועברנו לגור בבקעה ברחוב רבקה. בבית שמרדכי בנה, במו ידיו במסגרת עבודתו בבניין. אלו בתים שנבנו בטכניקה של בנייה טרומית. הוא המשיך לעבוד בבנייה עד שיום אחד נפל ונפצע והחליט לעזוב את הבנייה. בתקופה זו הוא התגייס למשטרה. גרנו בבקעה שלוש שנים, שם נולדה בתנו דורית. בהיותי בהריון .של ורד, בתנו, עברנו לגור בשיכונים בדרך חברון בתלפיות, שם נולדו לנו ארבעה ילדים

מרדכי היה אדם טוב לב, אהוב על כולם, אמיץ ומיוחד במינו. השקיע ונתן כל חייו למען הזולת. במסגרת שירותו במשטרת ישראל, כל מקרה שעמד לפניו היה מחפש למצוא את הטוב שבאדם. הוא שירת 23 שנה במשטרה. הוא שימש שנים רבות כאיש ציבור שסייע במסירות ועזר במסגרות רבות, כל פעילותו נעשתה על טהרת ההתנדבות, ושלא על מנת לקבל פרס. גולת הכותרת לפעילותו הברוכה, הינה היוזמה והסיוע לדיירי השכונים המפונים בשכונת תלפיות. הוא ראה מיד את הצורך לתת מענה לקשיים ולבעיות שליוו את הקמת הבנייה של השיכונים. מציאת פתרונות לבעיות הכואבות ובעיקר השקעת מאמץ למען קידום איכות החיים של התושבים. הוא פעל לרווחת האוכלוסיה של צעירי תלפיות ושימש כמורה לאגרוף בחוגים שהתקיימו במתנ"ס בקעה. בהיותו יו"ר של שכונת תלפיות, הוא נלחם לקבל את מבנה גן ילדים, ברחוב הקצין סילבר פינת דרך בית לחם, לטובת הקשישים של השכונה. בסופו של דבר הצליח לקבל אישור. המבנה החל לשמש כמועדון לקשישי תלפיות, בשמו "בית הקהילה תלפיות". הוא טיפח את המועדון, דאג לכל דבר שהיה צריך במועדון. לקח על עצמו, כפרויקט אישי, את טיפוח המקום כולל הגינה היפיפייה שמקיפה את המועדון. בזמנו הפרטי הוא הגיע למועדון וטיפל בגינה באופן יומיומי, השקיה, גיזום, החלפת צמחים ובכלל, כל צרכי המועדון. בנוסף, הוא פעל וסייע בעניינם של נכי משטרת ישראל. בהיותו אחד מנכיי המשטרה. בעת, הפגנה של משחטת העופות, כנגד סגירת המשחטה ברוממה, במסגרת שמירה על הסדר בהפגנה, נפצע מרדכי מזריקות אבנים. הפציעה הביאה אותו לסדרה ארוכה של טיפולים שהתמשכו עד יציאתו לפנסיה בשנת 1981.

הוא המשיך להגיע למועדון גיל הזהב ולדאוג לכל צרכי אוכלוסיית המועדון והשכונה. ביום 27.6.1998 קיבל דום לב, אותו לא שרד. לזכרו הקימו אנדרטה במתחם הגינה במועדון. לאחר מותו, קיבלה רחל, אשתו, להמשיך את פועלו במסגרת המועדון על אף שהתנדבה כל העת, גם בזמן שהוא היה חי, זה קיבל תוקף של הנצחת דרכו המיוחדת ומאז ועד היום היא משמשת כמתנדבת בהפעלת המקום, דואגת לקשישים, וטיפוח המקום.

!!!יהי זכרו של בעלי מרדכי ברוך

הזוית האישית

רחל: הבנות נהדרות, מכניסות חיות למועדון, נקשרתי לשרה מהרגע הראשון שראיתי אותה. ידעתי שתהיה ביננו תקשורת וחיבור טוב.

שרה: רחל היא אישה מיוחדת, למדתי ממנה שבכל גיל אפשר לעשות טוב לאחרים. אני מוקסמת מהיכולת וההירתמות שלה לכל משימה למען הנשים והבנות במועדון.

רחל תרמה סיפור נוסף למאגר המורשת, לקריאתו לחצו על הקשור: אהבה במעברת תלפיות ירושלים