מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיה ארזה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי השנה, ובחרתי לשתף בתכנית את סבתא שלי, דינה פנקר. סבתא דינה נולדה לבית משפחת טלגאוקר, בשנת 1952, בהודו בעיר גואל, היא עלתה לישראל בשנת 1978 וזהו סיפורה.

בית ההורים

שם המשפחה של סבתא שלי הוא פנקר השם של ההורים שלה הוא לאה משה טלגאוקר ז"ל. יש לה ארבעה אחים ואחיות: שרה, ברוך, רינה ושלום.  סבתי נולדה בתאריך 7.7.1952. סבתי לא נולדה בארץ, אלא בהודו בעיר גואל. סבתי היא האמצעית מבין האחים שלה.

סבתא בילדותה – הילדה הכי יפה בבית הספר

בזיכרונותיה מבית הוריה, זה היה בית מגורים ובכל חדר התגוררו שלושה ילדים. הבית היה בית קרקע עם גינה מקלחת שירותים מחוץ לבית. לסבתי היו שני בתים. אימא שלה ואבא שלה עבדו בייצור שמן, אז הבית השני היה מיועד לייצור השמן ע"י מכונות זיקוק שמן שהופעלה בכוח של בהמות.

השפה שהם היו מדברים הייתה הודית הינדית, היא הלכה גם לבית ספר הודי הינדי בהודו. המאכל האהוב על סבתי היה פורי, המאכלים המיוחדים שהם היו אוכלים לרוב היה עוף לרו, פורונפולי, פורי. בחגים ובשבת נהגו ללכת לבית כנסת. סבתא נהגה לבשל עבור כולם מאחר שלמדה לבשל בביתה מגיל צעיר. לפני שהיא הייתה הולכת לבית ספר היא הייתה קמה מוקדם כדי לשאוב מים להכין לכולם ארוחות בוקר ולהאכיל את החיות בחצר, היא אהבה במיוחד את הברווזים.

אחד מהזיכרונות האהובים שסבתא סיפרה לי, היה כשהייתה ילדה קטנה היא אהבה מאוד שוקולד, היא הייתה אוכלת חבילות שוקולד ומסתתרת מפני ההורים שלה. היא גרה בחדר אחד עם האחיות שלה, לכן הקשר ביניהן היה מאוד חזק. לפעמים, בלילות האחים שלהם היו באים לחדר הבנות והם היו מספרים בדיחות ומדברים עד הבוקר.

הילדות של סבתא הייתה קשה מאוד בגלל העוני הקשה במשפחתה, אבל ילדות מדהימה בו זמנית, בזכות הקשר של המשפחה שלה, קשר אדוק וחם. הזיכרונות שלה מהילדות גורמים לה לחייך כל פעם שהיא נזכרת בהם.

העלייה לארץ ישראל

לאחר שסבתא וסבא שלי התחתנו, סבתא מספרת שהם נשארו כמה שנים בהודו ואז החליטו שהם רוצים לעלות לארץ, כי היתה להם משפחה שם והם כל הזמן רק שמעו על ארץ ישראל וחלמו להגשים את העלייה אליה.

סבתי עלתה לארץ במטוס, הם היו בחניית ביניים בטהראן. הם ישנו שם יום, כי לא היה מטוס ישיר לישראל. סבתי מספרת שהיא התרגשה מאוד שהגיעה לישראל, היא הלכה עם משפחתה לעשות סיבוב והתלהבה מיופיה של ישראל.

הם גרו בהתחלה בעיר חדרה וכאשר הילדים גדלו הם עברו לגור ברמלה ואחר כך עברו לקריית עקרון, שם גרו בבית קרקע עם שני חדרים ושתי גינות. בשנה האחרונה החליטו שהם רוצים להיות קרובים יותר לנכדים שלהם והחליטו לקנות דירה בבאר יעקב.

בזמן הזה

אחרי החתונה סבתי עבדה במפעל לחוטים, תפירה, סריגה ותכשיטים. אימא של סבתא שלי לימדה אותה לתפור ולסרוג וכך גם אותי היא לימדה. אז זה הפך לאחד התחביבים שלה. בזמנה הפרטי היא אהבה נורא לבשל מגיל צעיר, כשהגיעה לארץ עבדה בתור מנקה, מה שגרם לה להתאהב בניקיון.

הזוית האישית

מאיה: נהנתי מאוד לבלות יותר זמן עם סבתא שלי ולגלות דברים חדשים מעברה. זה נתן לי נקודת מבט מאוד מעניינת על דברים בגלל הסיפורים ששיתפה איתי.

דינה: היה נחמד להיזכר מחדש בעבר זה גרם לי לחוות בצורה שונה ודומה את העבר והחוויות שחשבתי שלא אזכור, שמחתי לעזור לנכדה שלי.