מאגר סיפורי מורשת

קצת רקע והעלייה לארץ

שמי אליאן בן שימול, ביתם של סימי אהרון בן שימול. אני סבתא של אפק, אמא של אימו אודליה. נולדתי בשנת 1954 בעיר קזבלנקה שבמרוקו. בהיותי בת שלוש שנים עליתי עם משפחתי: אחיי והוריי לארץ ישראל לחצור הגלילית.

סבי, אהרון היה פעיל בסוכנות היהודית וכך התמזל מזלנו והצלחנו לצאת בצורה חשאית, לאונייה דרך ספרד אל ארץ ישראל. סיפור שקרה בדרך לאונייה- נסענו במונית גדולה ובאחת העצירות למנוחה, שהסתיימה ההפסקה, עלו כל המשפחה חזרה אל המונית, אני ילדה בת שלוש, התחלתי לבכות וללכת וחיכיתי שישימו לב לחסרוני עם כל אחיי, אנחנו משפחה ברוכת ילדים, ובגלל הלחץ והמהירות, זה קרה, עד ששבו ולקחו אותי איתם.

ילדותי

גדלתי במשפחה בת 12 נפשות בחצור הגלילית, בבית קטן וצפוף. כל עבודות הבית היו מתחלקים בין האחים כאשר ההורים היו יוצאים מוקדם בבוקר אל העבודה וחוזרים מאוחר בערב. נוף ילדותי היה מטעי הזיתים ליד הבית, שם היינו משחקים משחקי ילדות, כמו קלאס, מחבואים, 5 אבנים ומשחקי כדור. שנות ה-50 היו שנים פשוטות יותר של טבע ופשוטת, ולא היו את ההשפעות שיש היום

יש לי לא מעט זיכרונות מתקופת הלימודים, בעיקר איך אהבתי את שיעורי תנ"ך ושיעורי משק בית. המשמעת בבית הספר הייתה נוקשה וקפדנית. בגיל 14 התחלתי ללמוד בפנימייה חקלאית "מאיר שפייה" שבזכרון יעקב. בפנימייה למדנו ועבדנו במשק, רפת, לול ובחקלאות.

לכל בית בפנימייה הייתה אם בית שדאגה לכל מה שהיינו צריכים ובשעות הפנאי כאשר התגעגענו הביתה. הפנימייה עיצבה את דמותי, חינכה אותי להיות מי שאני היום, בעיקר ערכיים להיות אנשים טובים ומכבדים. בפנימייה גם הכרתי את בעלי, בנימין, סבא של אפק.

שירות צבאי

שירתי בצה"ל בשנים 1971-1973, בחיל הקשר כמרכזנית בבית ליד. סיפור מעניין מתקופה זו: סבא של אפק שירת בחיל השריון ובשנים אלה הייתה מלחמת יום הכיפורים. הוא היה במוצב עם הטנק בדרום בסיני ולא יצא הביתה כחודש ימים. לשמחתי התאפשר לי לטוס אליו במסוק – להפתיע אותו ולעודד אותו במצב רוחו.

בניית המשפחה

הכרתי את בעלי, סבא של אפק, בנימין בתקופה שלמדתי בשפיה, למד איתי אחיו התאום של בעלי שקוראים לו אלי, כאשר בני היה בא לבקר את אחיו אלי, הוא הכיר אותי והפכנו לחברים במשך חמש שנים. בשנת 1973 התחתנו בחדרה ונולדו לנו שלוש בנות – אודליה (אמא של אפק), תמרה וליבת.

מקצוע ועיסוק

בשנותיי הראשונות לאחר הנישואים, עבדתי כסייעת בגן ילדים בבנימינה, לאחר כ-10 שנים עשיתי שינוי בחיים והתחלתי לעסוק במה שאהבתי מאוד, לבשל. פתחתי חברת קייטרינג שנקראה "קייטרינג לילי", עשינו אירועים ומכרנו את אוכל מדהים ומגוון לכל האנשים באזור. אני הכי נהנית עד היום לבשל, לאפות וכל התחום הזה, אני עושה עד היום למשפחתי היקרה שנהנים מכך. הילדים והנכדים מציעים לי ללכת לאודישנים של מאסטר שף, אך אני מעדיפה לבשל לאנשים היקרים לי שכל כך אוהבים את האוכל שלי.

תחביבים

כאמור אחד הדברים שתמיד אהבתי ויאהב תמיד, זה האוכל. אני מפנקת את היקרים לי במטעמים שלי וזה מסב לי אושר רב. אני מבשלת תבשילים חדשים וישנים, מתמחה באפייה עוד. בנוסף, גינה, זה אחד התחביבים שלי, לטפח ולשתול פרחים וצמחים. כמו כן אני נהנית מאוד מטיולים בטבע בארץ ישראל היפה שלנו. אני אוהבת לטייל עם המשפחה בנופים המדהימים שיש לנו בארץ.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בשנת לימודים תשפ"ב